לפני 9 שנים. 5 במרץ 2015 בשעה 7:41
הוא שוכב כאן שרוע, ללא חולצה.
אני מבינה
הוא מכור לכאב
ואולי, אולי זה בכלל אתה?
מתוק יפה שלי,
החזה שלך פתוח.
מדמם.
אני מתקרבת לבדוק מי אתה. מי הוא.
השפתיים זזות ללא קול, העיניים פעורות
אני עומדת מעליך,
רואה את יובלי הדם זורמים מתוך הלב המצולק שלך
הריח בלתי נסבל.
הנה, רק אשב כאן לידך ואתבונן
כבר לא אנסה להציל אותך.
כבר לא אומר לך כמו אז:
"בוא תאכל, תשאב את העולם דרכי
בוא תמצוץ את הפטמה הסדוקה".
כבר לא,
אחזיק אותך בין זרועתיי
כבר לא אלחש לך בקול רך:
"אני יכולה. תסמוך עלי.
לא אתן לך ליפול".
כבר לא,
אקלף את הגלדים הטריים.
כבר לא אערסל את הגוף האומלל שלך.
בוא קטן שלי, בוא נגמור הכל.
אחזיק אותך בין האצבעות שלי.
תוציא הכל.
התמכרת ללשון שלי, למילים המנחמות.
השארת אותי לעכל את הלכלוך שלך.
עכשיו ארכן מעליך, כאילו לנשק.
אקרב את שפתיי
אריח את הבל פיך
ואקיא לתוכך את הכל.
