לפני 9 שנים. 9 במרץ 2015 בשעה 13:20
הגוף שלי עייף מין המסע. הבגדים שלי נשרו ממני, בשלכת. הסערות שברו לי את הגזע. האש שרפה את הענפים. אני עץ מדבר.
אני עץ שיטה, פעם מזמן לפני המון שנים היה כאן ים. אני זוכרת את הים הזה. הייתי הוא.
בני האדם שמסתובבים סביבי רעבים גם הם. עסוקים גם הם בהשרדות. המדבר צחיח. בארץ יבשה. והגשם שיורד עלי עשוי מבוץ זרחני ומתעתע. הטל מגיע מין הים המלוח.
בני האדם, צמאים גם הם למים, בונים ממני ארונות קבורה במקום גני ילדים.
מרחוק אני מרגישה רוח, רוח קלילה שמביאה איתה ענני צמר גפן מתוק. זו לא סערה, זו רוח טובה, נעים לי.
בואי רוח בואי.
לכל הרוחות והשדים.
