איך זה מרגיש?
כולם מדברים על בחירות, כן גם אני.
כולם סובלים מתחושת החמצה.
משהו בתוך המעי הגס החמיץ, לא מוצה עד תום.
כולם מדברים בלי הפסקה, מלהטטים במילים.
אונסים דעות, כופים מעשים.
והכל בכדי לסגל ו/או להסתגל לתחושה שכמעט אינה ניתנת להכלה - אין לי, לך, לנו - שליטה.
אז מקימים מפלגות, וצבאות, ויוצרים קהילות ואתרים עם רקעים בצבעים כהים.
אידיאולוגיות הן דבר מסוכן, חוקים חברתיים של קהילות סגורות ללא בקרה עלולים להצמיח בתוכם חיות טרף ששכחו את עצמם.
והשמש ממשיכה לזרוח בחוץ, ואפילו לצטט את קהלת מרגיש לי הבל הבלים.
איך זה מרגיש?
כשכואב מדי, כשמאבדים באמת. את תחושת השליטה, בהפתעה באלימות,
כשזה לא שפוי, לא בהסכמה ובטח ללא מילת בטחון, קוראים לזה אונס.
אחרי שלקחת חלק באירוע שכזה, אם כקורבן ואם כמקרבן יש לכך כמה וכמה השפעות על הנפש והדפוסים הפסיכולוגיים.
1. לחדול.
2. לבחור בחיים.
3. לקחת חיים אחרים.
4. פיצול/ניתוק. (פחות סקסי ממה שנהוג לצייר את זה).
אפשר להתייחס לזה כאל אופציות נפרדות. ויש כאן בנינו כמה וכמה אנשים שבחרו ברצף.
כל מה שיש לי להגיד לאנשים האלה, ומי שיודע מבין, או להיפך;
לכו למראה הקרובה, תסתכלו לדמות שמשתקפת ממנה בעיניים.
זהו.
זה הסשן הכי כואב שאני יכולה לתת לכם: בושה, השפלה וכאב אינסופי לנוכח הידיעה שאתם צריכים לחיות עם עצמכם.
איך.
זה.
מרגיש??
