ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגרון

העמוק

(מה שאני מחפש זו מישהי שתכניס לי אצבע לתחת, כשאני מזיין לה את הגרון)
לפני שנה. 20 בדצמבר 2022 בשעה 12:57

מה עושים כשנגמר משהו טוב?

בולעים את הכאב. מעמידים את הזין. בולעים את האגו. מוציאים את הזעם על מישהי אחרת.

מזיינים. דופקים חזק. בלי רחמים.

הגרון שלה יכאב מחר. גם התחת. גם החזה. זה עדיין לא ישחרר לי את הלחץ בלב.

אני צובט ונושך ודוחף ומכה ומושך וחונק ומרפה.

אני גומר ומשתין וחוזר על זה שוב ויוצא לרחוב עם תחושה של סיאוב.

והולך לביתי לשתות ולשכוח.

 

מה עושים כשנגמר משהו טוב? 

משתמשים בכל מה שרע.

שוכחים בכח.

משפריצים החוצה את כל מה שמבעבע בפנים.

 

זה עוזר?

לא, כמובן שלא.

 

 

לפני שנה. 11 בדצמבר 2022 בשעה 13:07

אני אוהב לעצור אצלך אחרי אימון

בדרך הביתה 

לפני המקלחת

כולי דביק ומסריח

אני מצמיד את הפנים שלך לירכיים המזיעות שלי. לזין. לביצים.

קחי שאיפה עמוקה.

לקקי.

זה אני וזה המקום שלך.

לפני שנה. 6 בדצמבר 2022 בשעה 8:22

אני לוקח את האודם מהתיק שלה ומצייר עיגול אדום חזק מעל הזין שלי.

״תכניסי את הזין שלי לפה שלך, הכי עמוק שאת יכולה. אם לא יהיה לך סימן אדום על האף - נכשלת״.

 

לפני שנה. 1 בדצמבר 2022 בשעה 12:04

את עירומה

על ארבע

לובשת רק קולר

אני לוחץ עם האצבעות שבתוך הכוס שלך כלפי מטה

אני מושך עם היד שאוחזת בקולר כלפי מעלה.

קשה לך לנשום

אני עושה לך ביד ואת לא זזה

עד שאת גומרת.

עד שאת משפריצה לי על היד. מרטיבה את המזרון. מרעידה את הרגליים.

אני משחרר

את נופלת קדימה ומתהפכת על הגב

אני נותן לך ללקק את הגמירה שלך מהאצבעות שלי

אני נותן לך את הזין שלי

תגידי תודה

 

לפני שנה. 27 בנובמבר 2022 בשעה 13:08

לא באמת התקפת לב.

לא באמת.

מישהי פתחה פה פרופיל עם הכינוי הישן שלך, זה שזנחת וסגרת לפני שנים.

ופתאום ראיתי את השם שלך למעלה ברשימה ורצתי לבדוק

וכל הזיכרונות קפצו לי דרך הלב אל המוח ועצרו לי לשניה את הנשימה.

כל המכות, כל הגמירות, כל המשחקים, כל הפנטזיות.

אבל אני כבר לא אני ואת כבר לא את והיא לא אף אחד מאיתנו.

 

הזין שלי לא יהיה הראשון בתחת שלה

השתן שלי לא ישטוף לה זרע מהפנים

אני לא אשב בצד ואראה אותה אוכלת כוס של מישהי אחרת.

אני במקום שלי. את במקום שלך.

הזין שלי עם אחרות. את עם הזין של בעלך. 

והחיים. והילדים.

 

אבל לרגע הכל היה שם. כל הפוטנציאל והחופש והסטייה.

כל רעיון מטורף שמימשנו

המון שנים עברו

והזמן, מסתבר, מסתיר דברים מאחורי מעילים בארון, אבל לא משכיח ולא מרפא

ומבט חטוף אחד לא במקום שולח עוטף את הזין שלי בזכרונות של הפה שלך.

 

 

 

לפני שנתיים. 17 בנובמבר 2022 בשעה 7:27

אני מבין את הרצון שלך לדעת עלי יותר

אבל אני מעדיף שלא תדעי עלי כלום

כמו זונה ולקוח

בא והולך

משתמש

משאיר משקעים, אבל לא עקבות.

 

אני מבין שאת רוצה להרגיש בטוחה

אבל אני מעדיף שירעדו לך הרגליים מפחד

שלא תדעי מי דופק לך בדלת

ומה הוא הולך לעשות

 

ועדיין תפתחי

ביד רועדת, כוס רטוב ולב פועם

תפתחי 

 

תעצמי עיניים ותפתחי

את הדלת

את הפה

ואת הרגליים

 

לפני שנתיים. 13 בנובמבר 2022 בשעה 9:22

אני מזיין אותה מאחורה חזק

הגוף שלי חובט בשלה

היא גונחת

היא צועקת

היא רטובה ומזיעה ונוטפת

אני מקרב אצבע לתחת שלה

״לא״ היא אומרת, ״בפעם הבאה״.

אני מהדק את האחיזה שלי בה. מקרב את הראש שלי לראש שלה. מצמיד פה לאוזן. לוחש.

״לא תהיה פעם באה״, אני אומר לה, ״בעוד 20 דקות אני יוצא מפה ולא תראי אותי יותר בחיים״

ואז אני מגביר את הקצב ומזיין אותה הכי חזק שאני יכול עד שאני גומר.

 

 

לפני שנתיים. 10 בנובמבר 2022 בשעה 12:37

אני פותח מכנסיים. היא יורדת על הברכיים ומכניסה את הזין שלי לפה שלה. 

אבל אני לא יכול שלא להסתכל מסביב. הבית שלה מטונף.

הכל מלא אבק. הרצפה מלאה בשיערות של הכלב. גם הספה. השולחן מכוסה אבק וסימנים שהשאירו כוסות וצלחות.

אני לא רוצה לגעת בכלום וזה מוריד לי ממנה.

אני דוחף אותה אחורה.

״הבית שלך דוחה״ אני אומר, ״תנקי אותו״

״אתה לא רוצה לראות אותי מנקה?״ היא שואלת ומורידה חולצה.

״לא הקטע שלי״ אני אומר. ״אני הולך לשתות כוס קפה וחוזר בעוד 30 דקות. תנקי פה״.

 

חצי שעה אח״כ אני עומד בסלון שלה. הרצפה נראית נקיה. הבלאגן פונה. האבק נוקה. את הספה מכסה סדין נקי.

היא עומדת שם חצי עירומה. ״יותר טוב?״ היא שואלת.

אני פותח מכנסיים ונותן לה לרדת.

 

כשאני גומר אני מרחיק אותה ממני וגומר על הרצפה.

״יותר טוב״ אני אומר לה, ״אפשר לאכול מהרצפה״.

היא מבינה מה אני רוצה.

 

לפני שנתיים. 9 בנובמבר 2022 בשעה 11:27

לפני שהיא באה אני מנקה את השירותים טוב טוב. אקונומיקה. מגבוני חיטוי. הכל מבריק. נקי. מחוטא.

ואז אני מכין לי כוס קטנה של תה, ומוסיף לה קצת מלח במקום סוכר. ומטפטף כמה טיפות על שולי האסלה.

טיפות צהובות מלוחות, שידפקו לה את המוח כשהיא תלקק אותן בעוד חצי שעה.

 

לפני שנתיים. 9 בנובמבר 2022 בשעה 10:28

אני עומד מול דלת השירותים ולא נותן לה להכנס.

״אני חייבת״ היא אומרת, משכלת רגליים, מתאפקת.

״תעשי״ אני עונה

״די נו, לא ככה״ היא מסתכלת עלי.

אני פותח מכנסיים. ״תרדי לי״

״יברח לי״

״אז יברח״

היא מכניסה את הזין שלי לפה שלה, משלבת ידיים מאחורי הגב כמו שהיא רגילה. אני אוחז לה בראש ומכתיב קצב איטי ועמוק.

״אני לא יכולה״ היא אומרת ונעמדת, ״תן לי להכנס״, היא קופצת במקום, ״אני לא יכולה יותר להחזיק את זה״

אני תופס לה את השיער ומקרב את הפנים שלה לשלי, נותן לה נשיקה על הלחי ולוחש לה באוזן ״שחררי. אני מחכה״.

אני מרגיש את היד שלה מתהדקת על הזין שלי. אני מרגיש את הנשימה שלה. אני רואה את הרעד שעובר לה בגוף. ואז פתאום מרגיש את ההרפיה. את השחרור. אני שומע טיפות על הרצפה ומביט למטה, לראות כתם רטוב וגדול על הג׳ינס שהיא לובשת. היא מתנשפת מהר.

אני מכניס לה אצבעות לפה והיא מלקקת בלי לנשום.

״תמשיכי״ אני אומר

והיא יורדת שוב על הברכיים בתוך שלולית השתן שלה, ודוחפת את הזין שלי עמוק לגרון שלה.