הגרון

היא מסתכלת עלי

אני מסתכל עליה

הזין שלי בפה שלה. אני דוחף אותו עוד קצת פנימה. הוא לא באמת נכנס אלא רק לוחץ על הכל קצת יותר חזק.

היא מסתכלת עלי.

אני עליה.

אני תופס את הראש שלה חזק בשיער ביד אחת, לא נותן לה לזוז אחורה.

אני נותן עוד דחיפה קטנה, וביד השניה סותם לה את האף.

העיניים שלה נפערות.

אני סופר שניות בלב.

5. 

10.

15.

היא מתחילה להתנער. אני מהדק אחיזה.

20.

25.

היא דוחפת אותי עם הידיים.

אני משחרר לה את האף. מוציא את הזין.

היא נושמת נשימה אחת עמוקה.

אני דוחף את הזין שלי בחזרה לפה שלה. מזיין לה את הפה עמוק וחזק.

היא נחנקת.

אני גומר.

היא משתעלת. יורקת. דומעת. נשכבת על הגב על הרצפה.

היא מסתכלת עלי.

אני מסתכל עליה.

״לא סיימתי איתך עדיין״ אני אומר ושומע אותה הולכת אחרי, כשאני הולך לכיוון חדר השינה.

הייתי רוצה שתעלמי בשניה שאני גומר.

פוף

עננת עשן סגול ואת נעלמת. ואני יכול לדמיין שעשיתי ביד. 

אבל את שם, ואני מעלייך והגוף שלך מכוסה בסימנים ויש ריח של סקס ושתן באוויר והזין שלי בפה שלך ויש גמירה על הפנים ואני שונא את עצמי על שחזרתי אלייך שוב.

היי ילדה

את צעירה מדי בשבילי

אני מבוגר מדי בשבילך

תני לי לעשות לך סלט בדדי-אישיוז שלך

עם הזין שלי.

אין לנו על מה לדבר.

אין ביננו שום דבר במשותף מלבד הרצון שלך ללמוד והרצון שלי ללמד.

תפתחי את הפה, תוציאי לשון, לא מילים.

תבלעי. תיחנקי.

אני אזכיר לך שאני מבוגר יותר מאבא שלך, בדיוק בשניה שאני גומר.

אני אוהב את המחשבה שהזרע היבש שלי דבוק לך לגוף כל היום.

אני אוהב את המחשבה שמי שמתקרב אלייך יכול להריח עלייך שתן, זיעה, רוק יבש.

כאילו כולם יודעים באמת מי את ומה את. מה את עושה ומה את אוהבת שעושים לך.

כאילו את הולכת עם שלט על המצח. 

ואני אוהב את זה שזה מחרמן אותך.

הילדים בבית הספר, בעלה בעבודה, הזין שלי בגרון שלה ואני מזיין כאילו לא אכפת לי מי היא.

חזרה לשיגרה.

היא נחנקת. יורקת. משתעלת. אני תופס חזק. דוחף עמוק. משחרר לתוכה את כל העצבים של החופשה, המתח של החגים.

היא תופסת לי את התחת ומושכת אותי עמוק יותר לתוכה. שאדחוף את התסכולים החוצה ממנה עם הזין.

אני גומר. מרגיש זרם עצום יוצא ממני. 

יוצא. מתנשף. היא משתעלת. יורקת תערובת של רוק וזרע. אני נותן לה ללקק לי את האצבעות.

״לא סיימנו״ אני אומר לה, עדיין מתנשף, ״אין מנוחה. תסתובבי. אני רוצה את התחת שלך״

החגים האלה הורגים את חיי המין שלי. הילדים בבית. גם שלי. גם שלה. העבודה בפגרה. טיולים. משחקים.

היא שולחת לי הודעות זימה.

אני שולח לה תמונות של זרע בכף היד שלי.

כשאנחנו מוצאים חצי שעה להפגש אנחנו נדבקים אחד לשניה כמו מטפסי הרים על קצה צוק. לופתים אחד את השניה בזעם אינסופי.

מפרקים אחד את השניה לחתיכות חזק ומהר.

גומרים. הולכים.

מלקקים את הפצעים.

שולחים תמונות של סימנים כחולים.

החגים האלה הורגים אותי. 

יותר מדי אוכל שמן. פחות מדי לובריקנט.

אני מרגיש את השיניים שלך על הזין שלי

ועדיין אני תופס לך את הראש ודוחף את עצמי בכח עמוק יותר לפה שלך.

מרגיש את השיניים.

כי אני אוהב.

כי אני אוהב את הכאב הקטן הזה בתחתונים, שמזכיר לי אותך שעות אחר כך.

אני?

אני לא טיפוס של קולר על הצוואר.

אני יותר טיפוס של זין בגרון.

את?

בימים אחרים הייתי עושה את זה ושונא את עצמי.

אבל התבגרתי.

לא מקבל כל הצעה.

לא מזיין אם אני לא נמשך.

מזכיר לעצמי - לא לזיין כל דבר שזז. לא לזיין כל דבר שזז. לא לזיין כל דבר שזז.

זה היה פעם. לפני הרבה שנים.

הזין שלי היה בתחת שלה בחדר חושך באיזו מסיבה בברלין. טכנו דפק לי באוזניים. הסמים סובבו לי את הראש.

היא היתה יפה ופרועה ופחדתי ממנה פחד מוות.

מה ידעתי מהחיים שלי.

היום היא עם הילדים שלה, עייפה, ליד שולחן בבית קפה.  מרוטה מהחיים. מזיעה.

היא רואה אותי. אני רואה אותה.

חיוך קטן. תנודת ראש לשלום. מצביעה על הילדים. תנועה של ״אין מה לעשות״.

היינו פעם בני אדם אחרים.

היינו פעם בני אדם.

אני מבין את המצב שלה. אני במצב דומה.

אין מה לעשות. החיים. הילדים.

אני מסיים את הקפה שלי, מסמן לה ״ביי״ עם חיוך קטן והולך.

אני יושב באוטו במיזוג וחושב על הפעם ההיא במועדון בברלין, איך סובבתי לה את הראש לאחור כדי להסתכל על הפנים שלה כשאני חודר אליה.

איך הכאב היה הופך אותה ליותר יפה. משהו בה היה נפתח מבפנים. ואיך מישהי התקרבה והסתכלה עלינו, ומדי פעם ליטפה לה את הפנים.

זה היה מזמן.

זה עדיין אני. אבל גם לא.

זה כנראה עדיין גם היא. אבל כבר לא.

אני רוצה לשלוח לה הודעה. אבל אני לא.