הגרון

יש לה פגישת זום שמתחילה בעוד כמה דקות.

היא צריכה כבר להתחבר.

אני צריך לגמור.

אני שולף את עצמי מתוכה ובכמה משיכות קצרות גומר לה על הירכיים והבטן.

היא מתישבת. מסדרת את השיער. לובשת חולצה בלבד ומתחברת.

כשהשיחה שלה מתחילה אני עירום. מחוץ לפריים. עדיין מתנשף. גם היא. 

היא מתנצלת. מספרת שרצה כדי להספיק להתחבר בזמן.

אני רואה את הזרע שלי זולג לה על הירך.

אני שולח יד ומנגב את הטיפות באצבע אחת, לוקח את כוס המים שלה ומנגב את הגמירה לתוכה.

זה לא מתוכנן אבל היא מבינה אותי.

היא רואה את זה. היא מסתכלת עלי. היא לוקחת לגימה.

שישה אנשים בפגישה.

מביטים בה כשהיא מדברת. הם מדברים על המוצר שהיא המעצבת שלו. על הצבעים והמיקום של הכפתורים. על השפה והרגש שהם רוצים להעביר.

אני יוצא מהחדר והולך להתנקות.

אני לוקח כוס מהמטבח וממלא אותה בשתן במקלחת כשאני שוטף את עצמי.

אני מניח את הכוס לידה. היא רואה. היא מבינה. היא עונה על שאלה ששואלים אותה.

אני עומד מחוץ לפריים ומסתכל עליה.

הם על המסך. גברים ונשים. הם מסתכלים עליה.

בין משפט למשפט היא נוגעת לעצמה בכוס מתחת לשולחן.

בין משפט למשפט היא לוקחת את כוס השתן.

היא בולעת לגימה גדולה.

ועוד אחת.

וממשיכה לדבר.

אני מחזיק את הקיסם בין שתי אצבעות ועם הקצה דוקר לך את הפטמה כשאני צובט אותה.

העיניים שלך נפתחות בהפתעה.

אנחה וקריאת כאב בורחת לך מהפה.

הברכיים רועדות לך לשבריר שניה.

טיפה נוטפת לך מהכוס על רצפת הפרקט.

ועוד אחת.

אחת לכמה זמן אתם רבים. הוא עוזב אותך או כועס עלייך או סתם מזיין מישהי אחרת.

ואת באה אלי. בטח גם לאחרים.

נותנת למערבולת של הרס עצמי לסחוף אותך. נותנת לי, ובטח גם לאחרים, להשתמש בך. 

לעשות ממך חור של כאב. חפץ. סמרטוט.

את מבקשת שלא אשאיר עלייך סימנים, ואני רואה את הסימנים של כל קודמי, על הגוף שלך ובעיניים שלך.

אני חודר לך לכל מקום שרק אפשר, עם כל מה שיש לי. פורק עלייך ובתוכך את כל מה שיש לי לפרוק.

אני, ובטח גם אחרים, קורע אותך לגזרים. משאיר אותך מתנשפת וכואבת. מטונפת ומושפלת.

עלובה וריקה ממחשבות.

כמו שאת רוצה בכל פעם מחדש.

שוב ושוב ושוב.

אחת לכמה זמן.

אני לא יוצא לה מהפה אחרי שאני גומר.

להפך. אני דוחף עוד עמוק. וממתין.

מחכה.

מרגיש את הזין שלי מתרכך. מרגיש את הלשון שלה זזה.

מרגיש את הגמירה והרוק נוזלים לי על האשכים והירך.

מחכה.

מתחיל לאט לזוז.

היא מופתעת, אבל לא עושה כלום.

תנועה איטית וארוכה.

דקה

שתיים.

מרגיש את הזין שלי מתקשה שוב.

לאט לאט.

כשכל הפנים שלה מרוחות בדמעות ורוק.

מרגיש את הזין שלי מתקשה שוב.

חוזר לזיין לה את הגרון.

״עכשיו אני רוצה את התחת שלך״, אני אומר והיא מסתובבת.

היא על הגב, פשוקת רגליים, מזיעה. הפנים שלה רטובות מרוק שנזל לה מפה.

ביד ימין אני מכוון את הזין שלי לתחת שלה.

ביד שמאל אני מחזיק את השיער שלה צמוד בעורף.

כשאני מרגיש את תחילת החדירה אני מושך לה חזק את הראש. בורחת ממנה אנחה והעיניים שלה נפקחות. 

אני מביט בה ישר ועמוק לתוך העיניים. ״אל תעצמי״ אני אומר, וחודר לה לתחת. אני יכול לראות את כיווץ השפתיים והאף, את כיווץ העפעפיים ברגע החדירה.

אני ממשיך למשוך בשיער שלה חזק, כשהזין שלי מחליק עמוק לתוכה.

עוד אנחה בורחת ממנה כשאני משחרר לה את הראש.

״כואב״?

״כן״

״יופי״

אני מכסה לה את האף והפה ביד שעזבה את השיער. דוחף את הראש שלה לכרית. עוצר לה את הנשימה. משחרר. עוצר. משחרר.

עוצר

עוצר.

עוצר.

מרגיש את הרעד ברגליים.

משחרר.

עוצר.

מתחיל לזיין את התחת שלה חזק.

היא מנסה להזיז לי את היד החונקת.

הרגליים שלה רועדות.

משחרר.

אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל מה יש לך להציע לי מלבד פתחי גוף?

כי לפעמים להיות חור או שניים או שלושה - זה פשוט לא מספיק.

כי חורים זה קל. חורים יש לכולן. מה יש לך לתת לי, שאוכל לשחק איתו באמת?

איך אני יכול להשאיר בך סימנים מבפנים?

מה יש לך לתת לי?

מה יש לך להציע?

היא מעלה תמונות לפייסבוק. הילד שלה מתגייס. 

בתמונות היא ובעלה מחבקים אותו. מנשקים אותו. עוזרים לו עם התיק. חיוכים. דמעות.

הילד ילך לצבא וישאר שם היום ומחר או מחרתיים ואולי יותר.

ובכמו בכל פעם שנעדר מהבית לאחרונה, כשנסע לטיול השנתי או כשנסע עם חברים לכינרת, אבא ואמא יזמינו אותי אליהם.

ואבא שלו ישב עירום על כיסא, כשידיו קשורות מאחור והזין הקטן שלו יעמוד ויפול ויעמוד ויפול, בזמן שאני מזיין את אמא שלו בתחת על השולחן בסלון. משאיר שלולית עכורה על הרצפה והשולחן. ואבא שלו יסתכל ואמא שלו תקלל אותו ותצחק על הזין הקטן שלו. ואני אכסה אותה בזרע שהיא תמרח עליו. 

ואז הם יתחבקו ויצחקו ואני ארגיש לא בנוח.

ואח״כ נשתה משהו ואולי נעשה את זה שוב ואולי לא. ואשאיר טיפה של שתן על הקרש בשירותים, אחרי שאתקלח עם הסבון שלו, ולפני שאלך.

מזווית הצילום אני מבין שהטלפון כנראה הונח על השידה שליד המיטה שלה, ואני לא בטוח שהוא יודע שהיא מצלמת.

הוא זה בעלה, והיא מדי פעם מסתכלת עלי כשהוא קצת מגביר את הקצב ומזיין אותה יותר חזק.

זה לא שידור חי, מן הסתם, והיא מסתכלת על הטלפון, אבל היא מסתכלת עלי .

היא לוחשת לו ״יותר חזק״ ואני מהצד שלי, בבית, לוחש לו בלב ״תמעך לה את הפנים על המזרון עם היד. שים עליה את כל המשקל שלך ודחוף לה אצבעות עמוק לפה עד שהיא תחנק״. אבל הוא לא שומע אותי, ולא עושה מה שהיא רוצה.

וחוץ מזה הוא שם ואז ואני פה ועכשיו.

והוא גומר לה על הבטן והיא עושה קולות אבל אני יודע שהיא לא.

ואני מחכה לעשות לה את מה שאני יודע.

בין אשתי, בעלה, השיגרה, הילדים והבלאגן הרגיל של החיים, לא מצאנו זמן להפגש.

אז הצעתי לה להצטרף אלי לטיול לילי עם הכלב.

״בלי שטויות״ היא אמרה, ואני הסכמתי, וכך בלי הכנה מוקדמת או הוראות מיוחדות, פשוט נפגשנו לחמש דקות בלילה, בלי שום כוונות זדון.

עד שהתחילה האזעקה.

רצנו לתפוס מחסה מתחת לאיזה בנין. חשופים מצד אחד, מוסתרים מכל השאר.

נצמדו לפינה והיא חיבקה אותי מאחורה ותפסה לי את הזין מעל המכנסיים.

״אמרנו בלי שטויות, לא״, אמרתי.

״זה רציני לגמרי״ היא צחקה.

״אני רוצה להשתין לך על הרגליים״ אמרתי. 

״תעשה את זה״ היא אמרה ופתחה לי את הרוכסן.

האזעקה הפסיקה. בומים נשמעים רחוק באוויר. צליל פכפוך וריח של שתן. בום בום בום בום.

היא מנשקת לי את הצוואר כשאני מסיים.

אני מנגב את הטיפה האחרונה באצבע ונותן לה ללקק.

ממשיכים בטיול ונפרדים.

זה מה שיש בינתיים.

זה לא מעט.

הכל כבר היה מתוכנן ומוכן וסגור

וכבר הייתי במדרגות, רק קומה או שתיים מתחת לדירה שלה, בה היא מחכה מאחורי דלת פתוחה כחריץ, פעורת פה, פעורת כוס, פעורת תחת. כולה חורים לשימוש.

והטלפון צלצל

ועניתי

וצריך לבטל

והגעתי עד הדלת

והצצתי פנימה

ונכנסתי

ואמרתי -  שלום, אני צריך ללכת. ילדים וזה. הוקפצתי.

ואמרה - זריז זריז?

ואמרתי - ננסה.

אבל הרגע עבר והזין לא עמד והגמירה לא הגיעה והזמן דוחק.

והלכתי.

ובלילה, במיטה, כשהתעוררתי בגלל איזה יתוש או זיקנה או מי יודע מה, נזכרתי בה וקמתי לשירותים להשתין, ועשיתי זריז ביד.

וחזרתי מנומנם למיטה. והרגתי את היתוש. ונרדמתי.