רעשים של שקט

תופס את הבמבוק שהוא רוצה

והפעם, תיאטרון הקבוקי 

(גנבתי מהפייסבוק של מישהו פה, אז לא יודע אם לתת לו קרדיט)

כך טוען ז'אן-פול סארטר, ואני נוטה להסכים איתו. 

צריך לחיות עם הבחירות שלנו,

או במקרה של אמא שלי, כנראה - למות. 

בשלב הזה אני רותח מזעם ומלא עצב בו זמנית.

אבל בסופו של דבר,

הם בחרו להתנתק מאיתנו ולעבור לקפריסין, 

הם בחרו להזניח את הבריאות שלהם בצורה מזעזעת (איזה אדם שעבר כריתת ריאה בגלל סרטן לא נבדק כל שנה??)

ועכשיו,

במקום להיות פנסיונרים בליינים כמו אנשים אחרים בגילם,

הם גוססים. 

חרא. 

אז עשיתי את הדבר ההגיוני, והלכתי להתאמן בחדר הכושר.

והלילה אני אצא לדאנג'ן. 

כי אלו הבחירות שלי, ואני חי איתן. 

אני לא יודע הכל. 

מפתיע, נכון? 

הייתי אתמול בשיעור יחסית בסיסי, של קשירת Gote בשיטה שונה ממה שאני קושר בדרך כלל.

התחלתי לאחרונה במסע להעשרת הידע שלי בקשירה, ואני לומד את הדרך של נאקה, מה שמלמדים בסטודיו מוריקאי.

למה אני עושה את זה?

כי מבחינתי קושר טוב צריך ארגז כלים גדול שמלא במגוון סוגים של קשירות, כך אני יכול לבחור, לשלב, ואולי לשפר קשירות שלמדתי. 

אני נוטה לקשור נשים מגוונות, שלכל אחת מהן יש גוף שונה וצרכים שונים. 

אי אפשר לקשור ככה עם מגוון מצומצם של קשירות.

נתקלתי פעם באסכולה של קושרים שטענו כי אם נקשרת לא מסוגלת להיקשר Gote בצורה מאוד מסוימת, היא לא מתאימה להיקשר אצלם. 

בעוד אני מכבד את דעתם, אני ממש לא מסכים איתה. 

אני חושב שמפספסים ככה הזדמנויות להכיר סוגים שונים של אנשים.

בחזרה לשיעור של אתמול.

היו בשיעור אנשים שמכירים אותי, בין אם ישירות או בין אם דרך סיפורים ששמעו עליי, והם מאוד הופתעו שאני בכלל נמצא בשיעור כזה, 

והתייחסו בספקנות כשהסברתי להם מדוע אני שם. 

עכשיו זה נכון - אני אדם די סרקסטי, ולפעמים קשה להבחין אם אני רציני או סרקסטי, ולכן אולי משם נבע הבילבול.

בכל מקרה היה שיעור ממש טוב עבורי, ולמדתי בו המון על הקשירה הספציפית הזו,

בעיקר כמה היא שונה ממה שאני רגיל אליו.

זה היה עבורי ממש לצאת מאזור הנוחות,

ותרגיל מצוין בענווה. 

אני רוצה להודות לנקשרת הנפלאה שהגיעה להיות איתי בשיעור, וגם למדריכות שהיו מאוד קפדניות איתי, דווקא כי הן מצפות ממני לרמה מסוימת, בדיוק כמו שאני מצפה מעצמי. 

אסיים בעוד שיר של היוצרת המופלאה שהלכה היום לעולמה, לאחר מאבק ארוך בסרטן הארור. 

חודש קשוח בשבילי, ספטמבר... 

הקירות סדוקים, הכל קפא
ואתה יושב בראש זקוף וכבר מוכן לשלוט
קח את שתי ידי וראה בשתי עינייך
היום הכל בוער פחות

לא, אין טירה אל תביט עליה, היא איננה
אין מה לרוץ ככה, אין יותר שמיים
הגבירה כבר מתה
אין נהר בלי מים
עברתי רק כדי לראות

RIP

34 שנים היום לצאתו של אחד מאלבומי המופת האהובים עליי, Angel Dust של להקת Faith No More.

אני משתדל להקשיב לכולו בערך פעם בשבוע. 

המוזיקה עדיין נשמעת מרדנית וחדשנית באוזניי,

הליריקה נוגעת בלב בצורה שכבר קצת קשה למצוא במוזיקה.

הייתי בשתי הופעות שלהם בארץ, בשתיהן ממש נהנתי. 

מייק פאטון הוא אחד הזמרים והיוצרים המרשימים יותר בתעשיית המוזיקה אי פעם.

אם טרם האזנתם, ממליץ להקשיב לו מההתחלה על הסוף. 

מי שלא מכיר, ולאדה היא אחת הקושרות הוותיקות בתחום השיבארי, ותמיד מרתק לראות אותה קושרת. 

היא במקור מרוסיה, אבל נמלטה משם לאחר שהמשטר שם רדף אותה והתנכל לה בגלל השיבארי. 

היא ביקרה בישראל מספר פעמים, ויש לה פה חברים רוסים. 

יצא לי לפגוש אותה כמה פעמים פה בארץ, והיא אדם מקסים. 

ממליץ לכם לעקוב אחריה, יש לה קשירות מרתקות (זה מצחיק כי קשירה וריתוק) 

פה היא מדברת קצת על מהי קשירה מבחינתה, ואני לגמרי מזדהה עם זה. 

אם אני לא שם מוזיקה של NIN ברקע של הסשנים?

או לפחות זה מתנגן לי בראש? 

(סתם במקרה עלה לי בספוטיפיי בחדר הכושר)

בטח זה מוגבל לצפיה למבוגרים בלבד, אבל אני ממליץ 😄 

יש להקה יותר קינקית מ Nine Inch Nails? לא נראה לי

מהקשירה עם מורנה היקרה 

ממש רגע לפני שזה נגמר...