רעשים של שקט

היום הזה מסתיים בבשורות חיוביות, ככל האפשר.

נמסר לנו סופית שאמא עוברת מחרתיים לבית חולים בלימסול. 

רשמנו ניצחון קטן, האחים פרגנו לי בקבוצת החירום בוואטסאפ על זה שהצלחתי לקדם את הנושא, ואני יכול לחזור מחר לארץ בראש שקט יחסית, אחרי שביצעתי את המטרה הנוכחית. 

אני מניח שלאחי הקטן יהיו את האתגרים שלו.

צריך לבצע ביופסיה כמה שיותר מהר, כדי שהיא תוכל לקבל טיפול מתאים.

היה לי יום ממש מתיש, גם פיזית וגם נפשית, אבל לא ויתרתי, וכשחזרתי מבית החולים ישר עברתי לבגד ים, והלכתי לשחות.

מחזור הנשימה בעת השחייה מרגיע אותי, יש בזה משהו מסודר שמכניס את הראש למשהו שדומה למדיטציה.

בהיתי קצת בשקיעה, מפנים את פלאי הטבע שסביבנו, מנסה להיות אחד עם היקום. 

ישבתי לאכול עם אבא, הקפדתי לדבר איתו על נושאים קלילים שאינם קשורים לאמא, צחקנו קצת, הוא אמר שעשיתי לו את היום עם ארוחת הערב שהכנתי, אז סימנתי עוד V על החגורה.

אחרי הארוחה יצאתי לחצר לדבר עם המתבגר, החמוד ממש מתרגש לקראת מופע הסיום של חוג הבלט שלו, והתרגשתי איתו. 

בזמן השיחה העברתי אותו לרמקול, כדי שאוכל לצלם את זה 

נחמד שאפשר לחלוק את הדייט של לונה ו-ונוס עם אנשים אחרים, ונוס הפרוותי למשל 

יש לי איזו מחשבה לגבי ערב שישי, נראה אם תישא פירות. 

עד כאן שידורינו מקפריסין להיום, 

להתראות מחר

היה לי לילה הזוי, כל הזמן התעוררתי כי שמעתי רעשים מליד החלון שלי, וזה היה נשמע כמו בעל חיים כלשהו שמנסה להיכנס דרך החלון. 

מציק ממש. 

בדיעבד זו הייתה שקית ניילון עם גזם שהרוח רישרשה בה. 

קמתי קצת מאוחר, שתיתי קפה זריז ויצאתי לדרך. 

הבאתי לאמא שלי קפה, יוגורט וגומיות לשיער כפי שביקשה, ומבית החולים בפאפוס נסעתי לבדוק שני בתי חולים עם מחלקות אונקולוגיות בלימסול. 

חמישים דקות נסיעה, התרשמתי, שוחחתי עם מנהלי מחלקות, ונסעתי חזרה לפאפוס. 

בדרך התייעצתי/התווכחתי עם אחי האמצעי, פרקנו קצת עצבים, וזה העביר לי את הנסיעה.

כשהגעתי לבית החולים בפאפוס, האחות הנפלאה מריה, שעושה הכל כדי לעזור לנו, בישרה לי שבית החולים הפרטי בלימסול שביקרתי בו אתמול הודיעו להם שיקבלו את אמא שלי ביום שישי. 

כך למעשה כל הנסיעה שלי היום נהייתה מיותרת, אבל אין חרטות!! 

ישבתי קצת עם אמא שלי שבדיוק התעוררה מנימנום מורפיום, וביקשתי ממריה רק לוודא במאה אחוז שזה אכן קורה בשישי, היא התקשרה לבדוק ואמרו לה שיתנו לנו תשובה מחר. 

נו שוין, קפריסין. 

אגב זה, אני לא יודע כמה מכם מכירים היטב את קפריסין ותושביה, אז בתור חצי תושב קפריסין אספר לכם שמדובר באנשים מופלאים. 

הם חמים, נחמדים ותמיד רוצים לעזור. כשאני אומר לעזור אני מתכוון לכך שהם יבטלו את כל התכניות שלהם לאותו היום רק כדי לעזור לאדם שפגשו באותו הרגע. 

למשל מריה - היא לא ידעה אם נקבל תשובה לפני שהיא מסיימת את המשמרת, אז היא ביקשה מהאחות שמחליפה אותה להתקשר אליה הביתה (!!) כדי לעדכן אותה. 

אז נכון, יש להם את הדרך שלהם לעשות דברים, אבל הכל נעשה בכוונה טובה ועם חיוך. 

מקנא בהם. 

השעה כבר הייתה כמעט שתיים בצהריים, טרם אכלתי משהו, אז נפרדתי מאמא ונסעתי לעשות קניות כפי שנתבקשתי מהמטפלת של אבי.

קניתי שם גם כריך Ham & cheese לנשנש בדרך לבית הוריי. 

הגעתי, פרקתי הקניות, וניגשתי לבשל את מה שאבא שלי ביקש ממני. 

יש בקפריסין מאכל שנקרא שפטליה 

אלו קציצות חזיר עטופות בשומן, ומיועדות לצלייה על הגריל או במחבת. לדעתי מחבת עדיף, כי הן מגירות המון שומן, וזה עושה בעירה רצינית בגריל. 

בזמן שהן נצלות להן, הרמתי עם עצמי לחיים עם שוט של אוזו פלומרי בתוספת טיפה של מים, כדי להעכיר את האווירה

המון זמן לא שתיתי אוזו. היא לא אוהבת דברים עם אניס. נזכרתי בזה בזמן שמזגתי לי, וכמובן שהייתה צביטה בלב.

השפטליה מוכן

אז שמתי פלחי תפודים בנינג'ה אייר פריי וישבתי קצת לנוח ולכתוב פוסט בכלוב. 

אני ממש רוצה לקשור בשישי. 

נראה איך זה ייצא לפועל ועם מי. 

עוד מעט שוב אסע לבית החולים לבקר את אמא, 

ואז מקווה שוב לשחות כמה בריכות בשביל בריאות הנפש שלי.

משהו כאן

שבור לרסיסים

שרק השמש יכולה לאחות 

עור מכורסם

מחוספס מכדי מגע

לא ניתן להפיס בליטוף

השמש תקהה, תיזע

שמים כחולים של דרום צרפת

על גדות הירקון, זבובונים תלויים

ובד חולצה דק - מתנפנף כדגלונים

עשיתי את הבריכות שלי להיום,

אפשר להתכונן למלחמה של מחר. 

בין הביקורים בבית החולים, אני משתדל להעסיק את עצמי ככל הניתן, ואיכשהו לשמור עם השיגרה שפיתחתי בארץ. 

אז היום עשיתי קניות, תליתי טלויזיה על הקיר, בישלתי עוף פפריקה עם אורז לאבא שלי, כי מסיבה עלומה כלשהי הפולני הזקן לא אוהב אוכל נפאלי שהמטפלת שלו מכינה, כי היא, ובכן, נפאלית. 

אני עדיין מחכה שהיא תיתן לי לאכול איתה אוכל נפאלי, אבל טרם הגענו לשם במערכת היחסים שלנו.

אתמול היא הכינה מומו, ואבא שלי ביקש ממנה לשמור לי אחד. 

כמה שהמומו הזה היה טעים, הרוטב שלו היה פי אלף יותר טעים. 

אז כשסיימתי לבשל, הלכתי לבריכה השכונתית ושחיתי משהו כמו 30 בריכות. 

מה? אין לכם בריכה שכונתית?? פפפפףףףף

בקפריסין זה מאסט!

אחרי הבריכה שוב נסעתי לביקור ערב בבית החולים, קיבלתי רשימת בקשות לארוחת הבוקר שאני אכין לה, כי היא לא אוהבת את האוכל בבית החולים. אני למשל, מת על האוכל שמגישים לה בבית החולים. 

אתמול הגישו שם לארוחת ערב רביולי קפריסאי ממולא חלומי ברוטב עגבניות ומעל פטה מגוררת. 

זו פאקינג מנה שמגישים פה במסעדות. 

חזרתי מבית החולים בדיוק בזמן לשים שני סטייק צוואר לבן עסיסיים בנינג'ה, כדי שיהיה משהו לשים בבטן, וישבתי לאכול עם אבא שלי. 

סיימנו, הופ הגיעה השקיעה, זמן טוב לעשות הליכה! 

שעה הליכה, שישה קילומטר, שקיעה מטורפת כמו תמיד. 

משהו פה מהבריזה מהים שמביאה איתה ניחוח מלוח קצת משרה שלווה. 

ראיתי גם בדרך כמה עצי חרוב עם פוטנציאל טוב לתלייה, אם בא לכן שכל שחקני הגולף יריירו. 

עכשיו אני יושב בסלון ומעמיד פנים שכדורגל זה משהו מעניין. 

לסיום, האם ידעתם שהמילה Umbra בלטינית פירושה צל? זה מסביר את המילה Umbrella!!

אספלט כחול מלמטה

עיני נשים נוגות, נוגות

אומרות לערב "למה באת?"

כעת אני מאוד אחד

ומסתכל מאוד בשקט

איך הלבנה חולצת שד

מקיר הבית שמנגד

היה זה יום ארוך, 

מחר כנראה גם יהיה לא קל.

לפחות יש נוף ושקיעה להביט בהם. 

What a day

I can barely keep my eyes wide open

I don't wanna see straight

What a day

Feels like my breath is heavy again

And I'm totally faded

Follow me, follow me

As I trip the darkness

One more time...

Follow me, follow me

I awake from madness

Just in time...

בקושי ישנתי בלילה, יותר מדי מחשבות וחששות. 

אני מתעב בירוקרטיה באופן כללי, ובטח במדינות זרות, ואני הולך להתמודד כנראה עם המון בירוקרטיה. 

בינתיים יושב בטרמינל, מנסה לנוח מעט לפני הטיסה. 

מה עוד מעסיק אותי? 

מתי אצליח להגניב איזו קשירה כשאחזור... 

בינתיים, עוד רגע חשוף של מורנה/Sentoin הנפלאה מערב שישי האחרון

במיוחד בימים אלו, קשירה היא האסקפיזם המושלם עבורי.

 הדום ספייס שלי במהלך הקשירה מעיף אותי למישור קיומי אחר לגמרי,

כל מה שמתקיים שם זה אני, הנקשרת והחבל שמחבר אותנו. 

אני ממש יכול לראות את האנרגיה זורמת מתוך הגוף שלי, דרך הידיים אל החבלים, ומהחבלים אל הנקשרת. 

במשך שעה אני לא אני, איני נמצא בנעליי הכה לוחצות עכשיו, וכל השיט הופך לרעש רקע נשכח. 

חזרתי לקשור כדי לעשות צעד להתגבר על שברון לב,

אני ממשיך לקשור כדי להתגבר על שאר הדברים שהולכים ונערמים. 

יש אנשים שטסים לחו"ל לחופשה כדי לברוח מהמציאות, יש כאלו שלוקחים מיני סמים שונים.

אני קושר. 

נראה לי אופציה טובה יחסית לשאר האפשרויות. 

פעם התרעמתי כששמעתי מישהו מדבר על שיבארי בהקשר טיפולי. 

כיום אני משתמש בשיבארי ככלי טיפולי, אבל רק עבורי, כי אני מכיר את עצמי ויודע מה עושה לי טוב. 

האם גם לכם בדס"מ משמש אתכם לטיפול עצמי? 

בכל מקרה, 

עוד רגע שהפך לפיקסלים מתוך סשן נהדר עם מורנה/Sentoin. 

יאללה, זמן ללגום פינה קולדה

אני טס מחר לקפריסין. 

ההורים שלי גרים שם מזה עשור, בשנה האחרונה מצבם הבריאותי הידרדר משמעותית, למרות שהם לא מבוגרים עד כדי כך. 

לאבא שלי יש פרקינסון מתקדם, 

ואמא שלי התאשפזה בשבת שעברה לאחר שכאבה לה הרגל במשך תקופה ארוכה.

מצאו שיש לה שבר בעצם מעל הברך. 

עשו לה CT . 

מצאו שמה שגרם לשבר זה גידול. 

מצאו שיש לה גם גרורות בריאה היחידה שנותרה לה, לאחר סרטן ריאות שהיה לה לפני 17 שנים. 

מצאו שיש גם גידול שלוחץ לה על המוח. 

אחי האמצעי נמצא שם עכשיו, ואני טס מחר להחליף אותו. 

תחושות קשות, שמתווספות לתקופה ארוכה של תחושות קשות. 

לפחות יש לי המון תמונות מאתמול, ואנצל את הזמן הפנוי המועט שיהיה לי שם כדי לעבד את החוויה, לערוך את התמונות ולתת לעצמי קצת תחושה טובה. 

Each one of us fights battles no one else can see
Some days just waking up is an act of bravery

נקנח בתמונה מאתמול, תחילתו של הסשן הראשון עם מורנה 

להביא למישהו גבינת חלומי?

ארחיב על הפליי הזה יותר מאוחר,

תודה למורנה שנדדה ממרחקים 

להיות אצלי בחבלים 

טעימה קטנה למה שהיה

לילה טוב!!