רעשים של שקט

All the things that never gave you peace
Throwing those, but keeping these
All the rights that didn't undo wrongs
Put it back where it belongs

In a palace built of frozen tears
All life is gone
But between the walls of whispering frost
Secrets live on

Every time you feel the wind blow
And a glow within you dies
When tomorrow comes, you will know
That the morning thaws the ice

Mergi in Profundis

במקום בו אני נמצא בו כרגע בחיי, אני לא מאמין יותר.

עברתי הרבה דברים בחיי, חלקם טובים, חלקם פחות.

הייתי בהמון מערכות יחסים, כי אני אדם כזה של מערכות יחסים. 

אם אני מעוניין במישהי, אז אני מעוניין בה - לא רק בחלק ממנה.

תמיד האמנתי בדברים שמוכרים לנו - אהבה, זוגיות, משפחה, בית.

ניסיתי הכל, למדתי מהכשלונות, נשבר לי הלב מספר פעמים.

ואז, מצאתי את זו שחיפשתי כל הזמן.

מישהי שהיא לא העתק שלי.

מישהי שונה ממני, אבל עם אופי וחיבור בצורה כזו שאני יכול לקבל את השוני שלה ממני. 

מישהי שאני מוכן להתפשר ולשנות דברים אצלי, "לתקן", ללכת לטיפול כזה או אחר.

מישהי שהייתי מוכן לתת לה הכל, כי הייתי מסוגל לראות איתה את העתיד הרחוק,

את הבית,

את המשפחה.

היו קשיים בהבדלים, אבל האמנתי שמערכת יחסים אמיתית וטובה היא תהליך של שנים. 

אני מביט בהוריי, או בזוגות אחרים מאוד מבוגרים.

הם הרי ממש שונים אחד מהשנייה, אבל למדו לקבל זה את זו ולחיות ביחד באהבה למרות הקשיים.

האמנתי שהיא גם חולקת איתי בראיית העולם הזו. 

ובכן,

טעיתי.

אולי לא הייתי צריך להשקיע את כולי בתוך הדבר הזה.

כרגע,

בתהום בה אני חי, 

אני לא מאמין יותר בדברים האלה. 

אני לא חושב שארצה שוב להשקיע את כולי במישהי, ואסמוך עליה שתשקיע בי חזרה. 

אני מניח שעוד זמן מה אחזור יותר לעצמי, אולי אצא לבלות, אולי אחזור לקשור, לעשות סשנים.

אבל לא מעבר.

השריטה הזו בנפש עמוקה מדי מכדי לשכוח.

I thought that I heard you laughing
I thought that I heard you sing
I think I thought I saw you try

But that was just a dream
That was just a dream

שיהיה לי בהצלחה להירדם הלילה... 

Satan's coming to you

Down to the bone

אין יותר חשוף מזה 💀

נראה כאילו פירקו לי את כף הרגל ועשו עבודת נגרות עם העצמות. העיקר שכף הרגל חזרה לצורה החיצונית הנורמלית שלה, את זה רק אנחנו רואים, אז תשאירו את זה בינינו. 

עבר עליי לילה מחורבן, זה התחיל בגלל הלחץ מהבדיקה אחרי הניתוח - בעיקר פחד מכך שמשהו השתבש שם ואני אצטרך שוב לעבור את הסיוט הזה, אבל למזלי הכירורגים באיכילוב עשו אחלה עבודה, כל הכבוד להם. 

בעקבות הלחץ, ברחתי למקום שפעם נתן לי נחמה - המשפחה הקטנה שהייתה לנו. 

קיבלתי פלאשבקים של זכרונות מעורבבים עם תחושות, זה הציף לי געגועים עמוקים אליה ואל הילד שלה, כל מיני רגעים קטנים של אושר ושמחה. 

זה כל כך חסר לי בחודשים האחרונים, ונראה שזה לא משתפר. 

בכל מקרה יצא שאני גמור בעייפות היום, אחרי ליל נדודי השינה. 

המתבגר מגיע מחר, אז לפחות הוא קצת יגרום לי נחת ויהווה הסחת דעת טובה, עם כל הבישולים והמאכלים שאני הולך לפנק אותו איתם. 

אז כדי שלא תרגישו מרומים בעקבות הכותרת

לא ציפיתם לגירסה הזו?

לא נורא. 

משום מה נרדמתי אתמול בשלוש בלילה,

באמת מעניין למה.

מחשבות רודפות אותי ללא הרף, וכך גם הגעגוע.

קמתי מאוחר, אם כי התעוררתי לא כל כך מאוחר,

ואחרי קפה פלוס דייסת שיבולת שועל החלטתי שהגיעו מים עד נפש.

הפעלתי מכונת כביסה, בעיקר כי הטריינינג שאני לובש בבית כבר 11 ימים התחיל להסריח.

שטפתי כלים,

ניקיתי את הכיריים,

ניגבתי קצת אבק ברחבי הדירה.

ועכשיו אני כהרגלי מתלבט אם להתפנק ולהזמין משהו לאכול,

או לחמם קצת עוף עם אורז שהכנתי בשבת.

יש לי חשק מסתורי לבורגראנץ'.

שנים שלא אכלתי, ופתאום בא לי.

אם היה עדיין מקדייויד, הייתי מזמין מהם. 

הבוס החמוד שלי יבוא לבקר אותי מאוחר יותר, ביקשתי ממנו להדפיס לי את המסמכים שאני צריך לביקורת אחרי ניתוח שיש לי מחרתיים באיכילוב.

Unvoice my swaying promises, unproved the impossible...
I cannot fall for the sun, the rain is intended for me...
Come on, dance with me to the end of the world...

 מתגעגע לריקוד ההוא, שלנו.

זוכרים את הסרט "Equilibrium"?

יש להם שם גלולה כזו שמוחקת להם את הרגשות.

לפי הסרט יותר קל ככה לשלוט באוכלוסיה, אם רגש לא מעורב בהליך קבלת ההחלטות, ורגש אף מוביל לאלימות.

אני צריך מרשם לגלולה כזו.

ואולי גם מחיקת זיכרון חלקית, אבל זה מסרט אחר.

נראה שהיא כבר עשתה קאט והוציאה אותי מחייה באופן סופי,

אבל הנפש שלי עדיין יוצאת אליה.

נוהה אחריה. 

עוד מעט חמישה חודשים, ואני עדיין חי את הערב ההוא בו היא עזבה.

תקוע ככה

בבור הזה

Down in a hole and I don't know if I can be saved
See my heart, I decorate it like a grave
Oh, you don't understand who they thought I was supposed to be
Look at me now, a man who won't let himself be

יש מאכלים שמחזירים אותי בזמן למקומות אחרים. 

יש כאלו שמחזירים אותי למקומות טראומתיים, ואני נמנע מהם. 

למשל,

סלט ירקות קצוץ דק, עם ביצה קשה. 

זה משהו שהייתי מכין לשנינו קבוע, משקיע בסלט באהבה כדי שיהיה לה טעים והיא תהנה מכל ביס. 

אני לא מסוגל להכין יותר את הסלט הזה. 

ניסיתי לא מזמן, התחלתי לקצוץ דק מלפפון, ופשוט נתקעתי עם גרון חנוק מדמעות. 

ויש מאכלים שמחזירים אותי לימים תמימים יותר. 

אחרי השירות הסדיר, טסתי לקצה השני של העולם כדי לעבוד כמדריך צלילה באיזה חור של אי באוקיינוס השקט. אם זה באמת מסקרן אתכם, הרפובליקה של פלאו. 

השנה הייתה 1998, לא הייתה כמעט דרך לתקשר שם עם העולם החיצון. שיחות טלפון לישראל עלו כמו מכונית בערך. 

אתה פשוט חי שם את החיים הפשוטים, והיה שם את האוכל הכי טוב שאכלתי עד היום - החל מאוכל יפני, קוריאני, סיני, פיליפיני, מונגולי, אינדונזי ועד אוכל דיינר אמריקאי ומקסיקני. 

בימים בהם לא הייתי יוצא לצלילות בריף, אלא נשאר לעשות עבודות תחזוקה במועדון, היו מביאים לנו לארוחת צהריים עוף מטוגן על אורז, עם סויה וקטשופ בצד. 

היה לאוכל הזה את התבלין היקר ביותר - חופש ושלווה. 

הערב החלטתי להכין לי את המאכל הזה, כי בא לי להיזכר קצת התבלין ההוא. 

האם זה עבד? 

אולי לשבריר שנייה. 

מהר מאוד נזכרתי בסלט הירקות ההוא, קצוץ דק עם ביצה. ליתר דיוק, בפנים שלה, טועמת ומתענגת על הסלט ההוא. 

הגעגוע קשה. 

לסיום, 

מוקדש לכן, ממורמרות הכלוב. תזכרו בבקשה, לא כל הגברים הם הגבר שפגע בכן. 

ממש כפי שלא כל הנשים הן מי שויתרה ועזבה. 

שבת שלום.

היום נמאס לי מהרצפה הדביקה, ולמרות שעדיין קצת קשה לי לעמוד יותר מדי זמן רצוף,

החלטתי לעשות מעשה ולנקות את הבית.

הדירה קיבלה שאיבה פלוס שטיפה,

אני קיבלתי סיפוק על זה שסוף סוף עשיתי משהו מועיל.

למזלי לא מדובר בדירה גדולה מדי, אז הלך די מהר - בהתחשב בכך שעשיתי הפסקות מדי פעם.

הראתי לרצפה מי הבוס!!

Still I'm hunting the demons

חצי הכוס המלאה - יצאתי היום מהבית!

החצי השני - לרופא השיניים...

התעוררתי עם כאב נוראי בשן שעשו לי בה טיפול שורש לא מזמן, ולמזלי קיבלו אותי אחר הצהריים.

עוד יום של סבל, כי אם סבל נפשי למה שלא יהיה גם קצת סבל פיזי?

מה זה קצת כאב שיניים וכף רגל מושבתת לעומת הגעגועים השורפים בנשמה?