רעשים של שקט

את להקת Camouflage הכרתי במועדון הסיטיהול בשנות התשעים הגותיות, היו להם שני שירים חרושים, The great commandment ו- Love is a shield, מי שלא מכיר אני ממליץ לשמוע.

ראיתי אותם בהופעה בשנת 2003 בפסטיבל מרה לונה בדויטשלנד, הייתה הופעה מעולה כמובן, כיאה ללהקה של יקים.

השיר הזה דווקא מאלבום פחות ידוע שלהם שאני מאוד אוהב, והשיר הזה מתאים לי למוד הנוכחי.

You still live inside of me
Walking through my dreams
You always disappear but I'm still here

I can't feel you
Can't get near you
Walk right through you
I can't feel you

היום לפני ארבע שנים, 

עדיין גרנו בנפרד, בערים שונות. 

נסענו לטיול בצפון, עם החמוד הקטן שלה,

ואז,

בערב,

הילד היה אצל הוריה,

ואנחנו קינחנו בסשן בדירה שלי. 

הייתי נותן הכל כדי לחזור בזמן ליום הזה. 

תודה לגוגל שמזכיר לי רגעים מאושרים מפעם

מתגעגע. 

ועבורי זה בדיוק אותו הדבר כמו כל יום אחר.

הכל מתנקז ליום אחד, שהוא ימים רבים, חודשים.

געגוע

עצב

חרטה

כל אלו מנת חלקי

לא משנה מהו היום

אין לי בעיה עם בדידות

אף פעם לא הייתה לי

אבל אחרי שחוויתי מהו "ביחד" איתך

רק רציתי להיות ביחד איתך כל הזמן.

אז הבדידות עכשיו לא מפריעה לי

כי אם זו לא את

אני אהיה בודד גם בחברת אחרים.

Read my lips and speak out loud
My fingertips are more than proud
To touch your skin, to feel your face
I'm drowning in your sweet embrace

Emptyness and incompleteness
Endlessness and in-defeat-less
Has never been this little since
No longer I could spare a thought

You said I'm welcome anytime
Be sure I know all flaws are mine
Your promises are never lasting
For longer than it takes to say them

Ease my pain and say again...
Tell me that you think the same

גיליתי שיש יתרון בלא להצליח להירדם עד 2 וחצי בלילה.

אני מתעורר בסביבות 11,

ואז איך צורך בארוחת בוקר, אלא ישר מתחיל את היום בארוחת צהריים.

חיסכון מטורף!

You did one thing wrong
You woke up
It looked better before
More, more!

And the stomach turns
Say nothing without wastin' a word
I know exactly what you meant!
I know how piggy feels
He starves without missin' a meal
Look in the mirror

התאריכים בלוח השנה משתנים

אבל הזמן עומד במקום

העונות מתחלפות

אבל היום הוא אותו היום

Love don't live here anymore
Just emptiness and memories
Of what we had before
You went away
Found another place to stay, another home

Through the windows of my eyes
Everyone can see the loneliness inside me
Why'd you have to go away?
Don't you know I miss you so and need your love?

Just a vacancy
Love don't live here anymore

אני אוהב לצפות בהחלקה אומנותית על הקרח. 

זהו.

ולמקרה שפיספסתם, יש לנו נציג

ככה זה כשלא מצליחים להירדם בלילה

Layin' face down on the ground
My fingers in my ears to block the sound
My eyes shut tight to avoid the sight
Anticipatin' the end, losin' the will to fight
Droplets of "yes" and "no" in an ocean of "maybe"
From the bottom, it looks like a steep incline
From the top, another downhill slope of mine
But I know, the equilibrium's there

Somebody put me together

Used to be so easy
To fall in love again
But I found out the hard way
It's a road that leads to pain
I found out that love
Was more than just a game
Playing to win
But you lose just the same

But here in my heart
There's an empty space where you used to be

אחד השירים הראשונים שלמדתי לנגן על גיטרה חשמלית... בימים שעדיין ניגנתי

מחר ימלאו חמישה חודשים ליום בו היא לקחה כמה דברים ונסעה להורים שלה.

חמישה חודשים בהם הזמן היחיד בו ישנתי שינה נורמלית הייתה בזמן שהייתי תחת הרדמה מלאה ועברתי ניתוח ברגל.

חמישה חודשים זה המון זמן לא?

אני מניח שהיא כבר המשיכה לה הלאה בחייה,

בטח נפגשת עם שולטים אכזריים מהכלוב, בודקת איתם האם היא ככה או לא ככה, ואני באמת מאחל לה את כל האושר בעולם, כי אני אוהב אותה.

חמישה חודשים בהם כל יום עבורי כמו נצח,

כי הזמן בלעדיה, בלי המשפחה שהייתה לי, בלי הבית שהיא הייתה לי,

פשוט עומד.

חמישה חודשים בהם כל יום אני מביט בתמונות שלנו שמנציחות רגעים אלמותיים,

טיולים, ארוחות, טיול עם הכלבה, כדורגל בחצר עם הבן שלה, 

דברים כאלו שעושים במשפחה.

ושם זה נשאר, בתמונות.

כולם חכמים לכתוב ולומר לי - הזמן יעבור, אתה תתגבר.

אני לא רוצה להתגבר. 

אני רוצה אותה חזרה.

אני רוצה את המשפחה שלי חזרה.

אני רוצה את תחושת הבית חזרה.

אלו דברים שאין להם מחיר.

אין להם תחליף.

אני תקוע עכשיו רוב הזמן בבית עם תחבושת על הרגל ומחלים מהניתוח,

אבל זה לא באמת משנה.

לא הייתי יוצא מהבית גם ככה.

אין לי את הכוחות להתמודד עם העולם.

להתחיל שוב את אותו הריקוד?

לחזור לקשור מלא נשים, לזיין בכיף, ואז -

כשאני לא מוכן לזה -

ליפול שוב בפח האהבה.

הרי זה לא יעבוד גם בפעם המיליון.

אז למה לטרוח?

נשים פונות אליי כדי לבדוק אם אני מעוניין לקשור אותן, 

לפני כמה שנים לא הייתי חושב פעמיים בכלל.

עכשיו?

אני לא מסוגל לחשוב על מישהי אחרת בחבלים שלי. 

היא הייתה המוזה שלי,

ואני הצלחתי להרוס את זה.

מטומטם.

I'm damaged
But somehow I've managed this far
But I don't know if I can find my way back home

I'm damaged
But somehow I've managed for now
But I don't think I can face this on my own

צריך משהו כדי להקליל קצת את הבלוג הזה

אל תדאגו

הדיכאון יחזור בפוסט הבא!