רעשים של שקט

שוב חלמתי אותנו, הלילה

ובחלומי,

באת אליי לדירה, לדבר על משהו

הגעת בשמלה קיצית פרחונית, שמאוד החמיאה לך

ישבנו על הספה,

דיברנו,

שלחתי יד לגעת בידך,

המשכנו לדבר כשאנחנו מחזיקים ידיים.

בשלב כלשהו משכתי אותך קרוב אליי,

מבטך היה מבולבל

הרגשתי שאת רוצה,

אבל הראש שלך מנסה לעצור.

ליטפתי את פנייך,

ואז התנשקנו, בוכים.

המשכנו לגעת זה בזו,

פנים, שדיים, תחת, דגדגן.

מתמזמזים כמו בני נוער מבולבלים.

הייתה תחושה קסומה ומרגשת.

Time stands still in this room
but other people barely notice it
 
the air here hangs in the balance
as if the wind wasn’t alive anymore
the silence is aching in my ears
I wish I hadn’t lost you

Won’t you ever understand me?
Won’t you ever understand?
Have you never seen
How my eyes sparkle?

לא ישנתי טוב הלילה. 

קמתי הפוך, עם מיגרנה.

האקמול לא עזר, וחתכתי מוקדם הביתה מהעבודה. 

בדרך הביתה ראיתי את התאריך, 

ואז הבנתי.

שלושה חודשים היום,

מאז היום הארור ההוא.

שלושה חודשים שלמים, 

אני תקוע פה לבד,

בלעדייך,

בלי המשפחה שחשבתי כי זכיתי בה. 

בלי הבית אותו חשבתי שמצאתי לי. 

תקוע לבד,

בעלטה. 

באפלה. 

What a day

I can barely keep my eyes wide open

I don't wanna see straight

What a day

Feels like my breath is heavy again

And I'm totally faded

💔💔

Lost and far from home
I walk without these walls
So there is less to fall

I am naked
I have nothing left
My bones are picked clean
And riddled with regrets
Nothing can touch me
I've nothing left to take
For I am naked
But I can never break

התעוררתי מוקדם מדי בשביל שבת בבוקר, 

אז שמתי את הבשר בתנור, 

שתיתי קפה, הכנתי לי שייק שיבולת שועל אננס לארוחת בוקר ויצאתי לטיול בירקון והשדות בסביבה. 

סוף סוף יש ירוק בעיניים, אבל לטייל לבד אחרי השנים שטיילנו ביחד זה מבאס ומשעמם. 

חזרתי הביתה, קצת כפיפות בטן, שכיבות שמיכה ומקלחת חמימה וקצרה. 

חיכיתי שהצלי יגיע לטמפרטורה שלו, 

ואז הכנתי רוטב עשיר (איך בכלל אומרים בעברית gravy? 🤔) מהמיצים שלו. 

ביליתי כמה דקות רק בלצלחת את ארוחת הצהריים שלי, כי אין לאן למהר. 

התכנית להמשך - MKR האוסטרלי, קצת לקרוא את 1Q84, אולי שנץ. 

חרא על החיים שלי. 

רוצה את החיים הקודמים שלי חזרה.

כמה אהבתי לבשל לשנינו. 

בין אם זה סתם סלט גדול מפנק,

או ארוחת דגים מושקעת. 

הייתי שופך את כל אהבתי לצלחת, 

ומתמלא סיפוק לראות אותה נהנית ממה שהבנתי. 

ועכשיו?

אני בקושי מסוגל להכין את המנות שהכנתי לנו. 

סלט קצוץ גדול הכנתי פעם אחת מאז. 

היום הכנתי אוקונומיאקי (Okonomiyaki), מין לביבת פנקייק יפנית עם כרוב, בייקון, דג, ג'ינג'ר כבוש ועוד. 

זו הייתה אחת המנות שהכי אהבתי להכין לנו בערב, 

פינוק כזה אחרי יום עבודה. 

לא נהנתי בכלל מהאוכל. 

חסר טעם בחיי. 

טעם שהוא את. 

להלן המנה

יש מנוי, לא נשים תמונה?

מומלץ ב YNET 

🧸🧸

בשבועיים פלוס האחרונים אני חווה ניתוק.

הרמתי מסך בין הרגשות שלי לבין התודעה שלי.

אני פועל על אוטומט, 

חי את השיגרה כמו אנדרואיד חסר חיים.

קם בבוקר באותה השעה, משתין, מצחצח שיניים ותוך כדי מכין קפה, מנקה את ארגז החול של החתולה, מכין כריכים לעבודה, מתלבש, נועל נעליים וצועד לעבודה.

מגיע לעבודה באותה השעה, יוצא הביתה באותה השעה, מגיע באותה השעה.

בבית מחכה לי בת הזוג החדשה לי- הטלוויזיה. 

רואה כל מיני סדרות וסרטים,

משתדל להימנע מסדרות וסרטים שעלולים להזכיר לי את הדברים שהיינו רואים יחדיו, כדי לא לשבור את מסך הניתוק.

משתדל להימנע מלבשל דברים שהייתי מבשל לשנינו. 

רק כשהמתבגר מגיע לבקר אותי בסוף השבוע נשברת לי קצת השיגרה, וגם המסך נסדק כמעה. 

דימעה צצה בזוית העין פה ושם, כשאנחנו מטיילים רק שנינו ואת והילד שלך חסרים לי בעיניים.

ואז הוא עוזב, והרובוט חוזר לפעולה.

הפסיכולוגית ביקשה ממני בשבוע שעבר לנסות להוריד לרגע את המסך,

ופשוט פרצתי בבכי בלתי נשלט למשך חמש דקות. 

גוש במשקל 100 טון לחץ לי על החזה.

לקחתי כמה נשימות והרמתי שוב את המסך.

אני לא יכול בלי. 

צריך להמשיך לקום בבוקר (באמת? למה?) 

לא שלחתי לה הודעה שבוע שלם, והרגשתי תחושת אשמה נוראית בעקבות זה, למרות שהבטחתי לתת לה את המרחב שלה.

ואז בערב, 

אחרי מקלחת,

אני מביט במראה -

"הלו? יש שם מישהו בפנים?"

I caught a fleeting glimpse
Out of the corner of my eye
I turned to look but it was gone
I cannot put my finger on it now
This child is grown
The dream is gone
And I have become
Comfortably Numb

וכל הזמן הזה, ברקע

הלחץ מהניתוח שאני אמור לעבור בקרוב. 

מה אני אמור לענות כששואלים אותי "מה נשמע? מה שלומך?" 

האם לענות "מנותק"? 

מניח שיש פה כמה שולטות שיתחברו לזה 😳

בחלומות,

בלילה - כשאני מצליח לישון,

זה רק שנינו.

אוהבים, מתלטפים, מתחבקים, מתנשקים.

תחושת אינטימיות ואושר שעולה על גדותיה.

וביום,

בהקיץ - אני בעיקר מדמיין מה אני מייחל שיקרה.

הודעה ממך,

או שיחת טלפון.

"אולי תבוא לבקר? נשחק איזה משחק קופסה ביחד?"
וזה מחזיר אותי לתחושת המשפחה שהייתה.

אנחנו והילדים - את עם שלך, אני עם שלי.

יוצרים ביחד חוויות משותפות,

כמו אלו שכבר יצרנו- ולעולם לא אשכח...

ויש גם חלומות בהקיץ על איך אני שוב קושר אותך.

מזיין אותך. 

סשנים משותפים.

מסיבות, אירועים.

תענוגות הבשר.

כל הדברים שזנחתי והזנחתי, ובכך גם הרחקתי אותך.

מי יודע,

אולי חלומות יתגשמו? 

אין על הקלאסיקות

מעביר את הסופ"ש...