רעשים של שקט

בחייאת, לא יכולת למזוג לי מיץ פטל לכוס נורמלית??

🙈

לשים שינוי,

שמנו היום מוזיקה שונה מהרגיל כרקע לסשן.

לא התחשק לנו שוב מוזיקת מדיטציה מונוטונית,

אז בחרתי בספוטיפיי פלייליסט של Diary of dreams.

ואז...

לקראת הסיום.

היא תלויה הפוכה,

עמוק בספייס שלה,

אני צמוד אליה,

מלטף,

מחבק

ושר:

Wirst Du mich nie verstehen?
Wirst Du denn nie verstehen?
Hast Du noch nie gesehen...
wie meine Augen glitzern?

...denn es ist Zeit, fur eine neue Melodie,
fur eine neue Phantasie, fur eine neue Harmonie

"תצלם את מה שאני רואה עכשיו" 

לילה טוב

איפה נתחיל?

אה כן, דאנג'ן.

מצד אחד, ההופעה שלה עם הקושרת הייתה נפלאה, נהנתי לצפות בקשר המהמם ביניהן.

פגשתי מלא אנשים שמזמן לא ראיתי, ומשום מה הם ממש שמחו לראות אותי (לכו תבינו).

מצד שני, מוזיקה מזעזעת, למבלים ולצוות שם אין טיפה של כבוד כלפי אנשים אחרים שמופיעים (הגדיל לעשות אדון רקדן עמוד, שפשוט עמד על הבמה בין ההופעה של הקשירה לקהל, ושיחק בטלפון). אנשים טיילו על הזמן על הבמה בזמן ההופעה, אפילו כשהמאבטח עמד בצידה (ולא עשה כלום, כמובן). 

מה.נסגר.עם.המועדון.הזה?? 

ברחנו משם יחסית מהר, והלכנו לישון.

שישי בבוקר התעוררנו לקראת הצהריים, והלכנו לאכול ארוחת בוקר בנמל תל אביב, ועשינו קצת קניות לערב.

הזמנתי זוג חברים אליי לארוחת פיצות, והיא הכינה סלט וטרמיסו אלוהי. 

אני בסך הכל הכנתי שתי פיצות, ואחת מהן, רחמנא ליצלן, הייתה עם חזה אווז מעושן ואננס. 

לא האמנתי שאגיע ליום בו אכין תועבה שכזו, אבל להפתעתי יצא ממש טעים.

לאחר הארוחה, כמעט נרדמנו על הספה, ואז יצאנו למסיבה ונילית לחלוטין, עם המוזיקה האהובה עליי, ורקדנו במשך שעות רצוף.

הפעם חזרנו הביתה ממש מאוחר, והתעוררנו בהתאם 🙈 ממש בצהריים.

ואז הגיע הזמן לכיף האמיתי.

היה סוף שבוע מושלם.

כן ירבו.

מסתבר שאני קצת חוזר על עצמי בכותרות של הפוסטים, אבל למי אכפת? 🤷🏻‍♂️

בקצרה, 

הנה עוד תמונה, 

לפני הסשן של הערב.

אחרי הסשן דאנג'ן. 

אחלו לי בהצלחה 😊

אני:

Ich bin Platz eins – ja

Alles oder nichts

Platz eins

Ich im Rampenlicht 

😛

הסשן הזה יהיה ממש סיפור בהמשכים,

כי לא בא לי להעלות הכל במכה.

עד כה יש לי השבוע סשנים ממש מוצלחים, 

כנראה בגלל בת הזוג שמפרגנת לי ותומכת,

מאחלת לי שיהיה לי סשן מושלם לפני כל סשן,

ומאפשרת לי את החופש שאני זקוק לו על מנת להגשים את עצמי, 

כי מה שבאמת חשוב לה זה שאהיה מאושר,

ומה שחשוב לי זה לעשות אותה מאושרת,

אז כולם מרוויחים 😊 (ואני בהחלט זכיתי בה)

אז בסשן הזה צילמתי מעל לחמישים תמונות, 

שזה מספר די חריג עבורי, כי לרוב אני מצלם בסביבות העשרים.

אני יודע שעבור צלם אמיתי, נניח, זה לא מספר גדול של תמונות, אבל אני מעדיף להתמקד בנקשרת מאשר לצלם עם הטלפון בדרך כלל.

הפעם הקשירה הייתה יפה, התנוחות מעניינות, והנקשרת מהממת, שילוב כזה דרש ממני תיעוד.

חמישי היום, ואם מישהו פה מגיע לדאנג'ן בלילה, 

תגידו שלום 😉

יופי, אז אפשר להעלות תמונה מהסשן הכיפי של אתמול.

לפעמים,

כשאני במצב רוח אכזרי במיוחד,

אחרי שאני מוריד אותה לרצפה, 

ואז,

כשהיא חושבת 

"איזה כיף, הנה מגיע האפטר קר 😊"

אני עושה לה המשך בצורת חקירת שבויים יפנית.

התנוחה בהתחלה לא נוראית,

אבל הלחץ על הגוף מתגבר עם הזמן,

ורגע לפני שהיא נשברת,

כשהיא כבר מתפתלת ומייללת, 

אני משחרר ומחבק 

ביפנית זה נקרא Agura Ebi 

ואלו קצת סימנים מהסשן המהמם שקדם לעינוי 

תמונות מהסשן ההוא יגיעו בהמשך 😛