רעשים של שקט

נודד לי בהיסטוריית הקשירה הרחוקה

הרבה לפני שהיא נכנסה אל חיי

למה לא המשכנו לכלול את השיבארי בחיינו? 

האם זה מחסור בזמן אינטימי? 

האם בגלל המלחמה? 

האם בגללי? 

האם אלו שאלות רלוונטיות כבר בכלל?

השוויצרית הייתה באה, נקשרת, מתמסרת, נותנת לי להשתמש בה איך שמתחשק לי

אומרת יפה תודה רבה ובוא נקבע מתי הפעם הבאה. 

בגג של קפריסין 

טרק 8 ק"מ עם המתבגר

עושה דברים מתוך אינרציה 

לא בתוך חשק

והעצים הללו

מה הם ראו? 

All the time we spent together

It will stay for centuries

Our souls will last forever

Does it mean anything at all?

This day has altered my perception

I'll never see things quite the same

All that I knew was misconception

But all of that's about to change

השקיעות בקפריסין יפות יותר משום מה 

אבל כעת גם עצובות יותר 

וזה מה שעשיתי היום לפני חמש שנים, 

כרגע זה נראה כאילו אלו היו חיים אחרים 

גם שקיעה יפה מאבדת מיופיה

כשאת לא פה איתי

להנות ממנה 

הייתה פה שנה טובה בקפריסין.

ועכשיו כבר לא. 

נשארו הזכרונות לפחות. 

הפרק הזה מתאים בול להלך הרוח שלי. 

ואני פאקינג בנתב״ג טס לבקר את ההורים שלי בחו"ל ביחד עם המתבגר שלי. 

תכלס הייתי מעדיף לבלות את החג בפוך עם מוזיקה גותית ברקע. 

משהו כזה למשל 

שיברון לב. 

בדוק.

4 קילו בשבועיים וחצי.

Everybody leaves one day (Ah-ah)
I know it hurts
Everybody goes away
You will too, I will too