רעשים של שקט

Feed my eyes. Can you sew them shut?
Jesus Christ, deny your maker
He who tries will be wasted
Feed my eyes. Now you've sewn them shut

בוקר טוב ☺️

הרגע הזה שהיא מתמסרת אליי לחלוטין,

ואומרת 

"שלך".

אין דבר מפחיד מזה בעיניי.

למה זה מפחיד אותי?

זה כבר נושא מורכב.

בקצרה, 

מישהו תמיד נפגע. 😔

אשתדל לא לאכזב. 

הילד כבר מעדיף קצת לעסוק בענייניו,

ולי משעמם אבל לא יכול לקשור ולהתעלל באף אחת (אוף שיגיע כבר לגיל 18 ואלמד אותו לקשור),

אז מה עושים?

אופים.

יילך מצוין עם הסלמון הכבוש שהכנתי בתחילת השבוע.

שוכבים במיטה, אחרי זיון בוקר חזק וכואב.

"טוב, יש לי פיפי, חייב ללכת לשירותים" 

"אתה רוצה להשתין עליי?"

"לכי למקלחת ותחכי לי על הברכיים"

כשזה נכון, זה פשוט.

אם יש מישהו שיכול לכתוב על זה שיר,

זה רק טיל לינדמן ... למרות שהוא שר מנקודת המבט של המושתן. 

כן כן, מפתיע אבל הוא נשלט (לא ממש מפתיע למי שמכיר את מילות השירים שלו)

קצת תמונות נחמדות מאתמול 

רציתי לצלם גם וידאו עם הרחפן, אבל שכחתי את כרטיס הזיכרון שלו בבית 🙈🤦🏻‍♂️🤫

טוב,

רשמית אני מת.

לא הצלחנו בכלל לסיים את השרימפס,

ועוד אכלנו עוגה.

לא נושם כאן.

ונסיים (אולי, תלוי כמה ישעמם לי) בשיר עולץ לשבת 

למי אכפת,

אפיתי עוגת שוקולד וחוגג לילד יום הולדת 12!! 🥳🤩

כמו כן בתפריט - שרימפס וירקות בטמפורה.

אז... תהנו וזה 😉

שיעמם לי לרגע בזמן שסידרתי את החדר לסשן הערב, אז הנה התוצאה 

😉😏

אם יש משהו שקושרים נמנעים לכתוב עליו,

זה על פציעות בקשירה.

שיבארי/קינבאקו זה דבר מסוכן, גם אם אתה הקושר הכי טוב בעולם (ואני *עדיין* לא).

פציעות קורות.

לרוב הן קלות יחסית.

קצת חוסר תחושה בעור של הירך, 

דיגדוגים או תחושת נמלול ביד,

כאב בתנועה של הכתף בזוויות מסוימות.

לא נעים, אבל עובר כעבור זמן קצר יחסית.

ואז יש פציעות קשות.

מעיכה של העצב הרדיאלי למשל, שגורמת לחוסר תנועה של פרק כף היד והאגודל.

ממש מקשה בתיפקוד יומיומי, ולוקח זמן עד שזה עובר.

אז פציעות קורות, ולמרות שזה עלול להתפרש שחוסר רצון לקחת אחריות, לא תמיד יש כאן אשמה אמיתית.

איפה התפקיד שלי במקרה של פציעה, חס ושלום?

פשוט להיות נוכח. 

להקשיב ולייעץ.

לתת כתף ותשומת לב.

נקשרה אצלי מישהי לפני זמן מה, ואחרי יממה דיווחה לי על תחושת נימלול קלה ביד כשהיא תחת זרם מים. היא ניסתה להקל ראש בעניין, אבל כידוע אני פולני דאגן, אז בדקתי לה את הזרוע לראות איפה הרגישות, וברגע שנגעתי לה בסביבת העצב הרדיאלי היא זינקה מכאב.

הודעתי לה שהיא עושה כרגע הפסקה משיבארי (לא רק אצלי), והפנתי אותה לרופא.

אנחנו מקווים שזה ישתפר מעצמו עד לתור שנקבע, אבל היא יודעת שאני שם איתה לאורך כל התהליך.

לא כי אני אשם,

אלא כי אכפת לי.

הדאגה הזו תמיד מקננת בי, 

עד שהיא תחלים.

ונסיים בתמונה, כי שיבארי/קינבאקו זה ממש כיף ויפה בסה"כ, 

וגם אם ישנו סיכוי קטן להיפצע,

עדיין אוהבים לעשות את זה... 😊

*אין למצולמת קשר לכתוב