אם יש משהו שקושרים נמנעים לכתוב עליו,
זה על פציעות בקשירה.
שיבארי/קינבאקו זה דבר מסוכן, גם אם אתה הקושר הכי טוב בעולם (ואני *עדיין* לא).
פציעות קורות.
לרוב הן קלות יחסית.
קצת חוסר תחושה בעור של הירך,
דיגדוגים או תחושת נמלול ביד,
כאב בתנועה של הכתף בזוויות מסוימות.
לא נעים, אבל עובר כעבור זמן קצר יחסית.
ואז יש פציעות קשות.
מעיכה של העצב הרדיאלי למשל, שגורמת לחוסר תנועה של פרק כף היד והאגודל.
ממש מקשה בתיפקוד יומיומי, ולוקח זמן עד שזה עובר.
אז פציעות קורות, ולמרות שזה עלול להתפרש שחוסר רצון לקחת אחריות, לא תמיד יש כאן אשמה אמיתית.
איפה התפקיד שלי במקרה של פציעה, חס ושלום?
פשוט להיות נוכח.
להקשיב ולייעץ.
לתת כתף ותשומת לב.
נקשרה אצלי מישהי לפני זמן מה, ואחרי יממה דיווחה לי על תחושת נימלול קלה ביד כשהיא תחת זרם מים. היא ניסתה להקל ראש בעניין, אבל כידוע אני פולני דאגן, אז בדקתי לה את הזרוע לראות איפה הרגישות, וברגע שנגעתי לה בסביבת העצב הרדיאלי היא זינקה מכאב.
הודעתי לה שהיא עושה כרגע הפסקה משיבארי (לא רק אצלי), והפנתי אותה לרופא.
אנחנו מקווים שזה ישתפר מעצמו עד לתור שנקבע, אבל היא יודעת שאני שם איתה לאורך כל התהליך.
לא כי אני אשם,
אלא כי אכפת לי.
הדאגה הזו תמיד מקננת בי,
עד שהיא תחלים.
ונסיים בתמונה, כי שיבארי/קינבאקו זה ממש כיף ויפה בסה"כ,
וגם אם ישנו סיכוי קטן להיפצע,
עדיין אוהבים לעשות את זה... 😊
*אין למצולמת קשר לכתוב
