כשהייתי נער למדתי לנגן על גיטרה.
בתחילה על גיטרה קלאסית (עד היום אני יודע לפרוט את השיר המרטיט "שלג על עירי"),
ולאחר מכן עברתי לגיטרה חשמלית, מתוך רצון עז להיות מוכשר כמו הגיטריסט הנערץ עלי באותה תקופה, סלאש.
התאמנתי ימים כלילות, אצבעותיי מלאו יבלות כואבות, והצלחתי להגיע לטכניקה מרשימה.
למדתי לנגן המון שירים אהובים של אחרים - גאנז, מטאליקה, פינק פלויד, ביטלס ועוד
המנגינות שיצאו מהגיטרה שלי היו מאוד נאמנים למקור, אך לאט לאט חילחלה בי ההבנה שמשהו שם חסר.
אני לא "רואה" את המוזיקה.
אני לא באמת שומע את הצלילים.
אני לא חולם מנגינות.
לעולם כנראה לא אוכל להלחין...
אמנם ידעתי לקרוא תווים, יכולתי לתרגם אותם לצלילים ומנגינות, אך לא יכולתי להזות את המנגינות ולהפכן לתווים.
וכך, בגיל 23 מכרתי את שתי הגיטרות, ומאז לא ניגנתי.
היום, תוך שיחה עם אורחת מוכשרת להפליא בתחום האמנות, הבנתי לפתע שאני מלחין חבלים.
הקשרים הם תווים, התנוחות הן אקורדים, ואני חולם עליהם בשלל צורות, גם בלילה וגם בהקיץ.
הכל מתחבר אצלי בראש לקשרים ותנוחות שמתחברים לסשן שלם.
כל נקשרת והמנגינה שמתאימה לה.
תודה על בוקר מהנה ומעניין :)