בשעה טובה, יצא לי סוף סוף להיפגש אמש עם החבר הונילי שלי.
באופן כללי אין לי הרבה חברים (מכל מיני סיבות), ולדעתי הוא הונילי היחיד בינם.
בשלב מסוים, אחרי שסיימנו לדבר על ענייני עבודה וחיים בכללי, סיפרתי לו קצת על ענייני השיבארי, ומשם השיחה התגלגלה לשליטה בכללי.
"אתם דגנרטים" קבע חד משמעית.
אם זה היה מגיע ממישהו אחר, יכול להיות שהייתי מתעצבן, אבל חייכתי והחלטתי להיכנס לעובי הקורה.
משכתי אותו עמוק יותר, ודיברנו על יחסי שליטה, מי מחליט, למה הנשלטת מאפשרת ומקבלת את מרותו של השולט
"אתה צריך לבדוק איזו טראומה גרמה לך להיות ככה" אמר
עניתי שגדלתי בבית תקין לגמרי, ללא שום טראומות בילדות, ואצלי הכל בסדר. טיפול פסיכולוגי לא יעזור לי בכלום.
לאחר שיחה ארוכה שנמשכה שתי כוסות בירה,
הגענו למסקנה שהבעיה היא אצלו דווקא.
בדס"מ מתקשר לו עם חוויות ומקומות לא טובים בעבר שלו, וקשה לו להבין איך אפשר להסכים לדברים כאלו.
היה ממש ערב מצוין, ותודה לפלורנצ'ירס על הפסקול הנפלא ברקע!
חג שמח וכו'