בין שאר הקומפלימנטים שנאמרו לי אמש ע"י הבחורה המהממת שנתלתה בפעם הראשונה,
נאמר לי שאני ממש מקצועי.
דבר שגרם לי לחשוב, מה מבחינת פילוסופיית הקשירה שלי הופך קושר לקושר מקצועי?
כמובן, בטיחות הינה במקום הראשון, לכן קושר מקצועי יידע לקשור בצורה מדויקת, עם מתחים נכונים, נעילות מתאימות ויידע למקם את החבל על המקומות המתאימים בגוף (יש להתאים את מיקום הקשרים לפי האדם הספציפי שקושרים).
לאחר מכן, לא במידה פחותה, מבחן התוצאה.
מה אני הקושר רוצה להשיג מהקשירה של אותו אדם?
אצלי, למשל, התשובה תמיד היא רגש.
לא משנה אם זה סשן אצלי בבית, סשן במסיבה או סשן עם צלמים, תמיד לפני הסשן אני אחשוב
"אוקיי, מה אני רוצה שהנקשרת תרגיש? מה היא צריכה לקבל עכשיו מהחבל?"
לפי זה אני מתכנן את הקשירה הטכנית עצמה (באלו רתמות ותנוחות להשתמש), ואת אופן הקשירה.
האם אני הולך עכשיו לקשור אותה בצורה נעימה ומחבקת?
או אולי בצורה אגרסיבית ובוטה, עם איזו צביטה בפיטמה מדי פעם?
היכולת הזו, לקחת אדם, לשים עליו חבל וכך להוציא ממנו מכלול שלם של רגשות,
זה מבחינתי "קושר מקצועי".
אני מאוד מרוצה שהגעתי לרמה כזו בקשירה שיש בידי את הכלים להשיג את התוצאה הרצויה, אבל תהליך הלמידה לעולם אינו מסתיים.
חמישי שמח סוטים מטונפים 🙂
