דיון לשבת. מישהי שלחה לי כתבה שהתפרסמה באתר של "הארץ".
מצרף מטה את הטקסט, אשמח לשמוע דעות בנושא.
יצאתי לחפש תרפיות לא שגרתיות. מצאתי את עצמי קשור ומחושמל
ומצבי נותר רע כשהיה
אחרי שנים שהסתתרה באפלולית קהילת ה–BDSM הישראלית, חילחלה "השיבארי", אמנות הקשירה היפנית, למיינסטרים, והיא מתחילה להתבסס כתחום טיפולי לגיטימי. כשהחלטתי להתנסות בעולם התרפיות יוצאות הדופן, השיבארי נראתה כמו הימור בטוח (אחרי שכשלתי בתזמון "תרפיה בקבורה", לצערם של שונאיי).
חשבתי שתקבל את פניי מלכה מאיימת עם פירסינג, בגדי עור וקעקוע של הימלר, אבל מי שהעבירה את מה שמכונה "הסשן" היתה אבישג גאיה, בת ה–24, בחורה ענוגה שכבר שנתיים עוסקת בתחום. בדיקה ברשת מראה שזהו ענף תעשייה צומח: בישראל יש יותר ויותר קושרים ונקשרים, חלקם בכיוון בי.די.אס.אמי, אחרים כטיפול, או כפי שגאיה מעדיפה לכנות זאת "תיקון". על פי גאיה, היא אפילו לא צריכה לפרסם את ה"סדנאות המצומצמות" שהיא עושה ל–35 איש כל פעם, "זה ממילא תמיד סולד־אאוט". 450 שקל לאדם עבור סדנה שנמשכת לילה שלם. השיבארי הפך גם לשלב אופנתי לזוגות לפני חתונה. כאילו שנישואים אינם סאדו־מאזו כשלעצמם.
אנחנו נפגשים ביפו, בסטודיו של דור, שבזמן האקשן הביזארי יושב על הלפטופ ועוסק במשהו. כדי שלא אחשוש, גאיה מדגימה בהתחלה את מלאכתה על גֶ'מָה בת ה–26 שמכונה "המודליסטית של השיבארי". גאיה שואלת את גֶ'מָה בלחישה "מה שלום הגוף שלך?" מה היא אוהבת ומה לא ("בצוואר נעים") ואז מתחילה ללפף אותה בחבלים ולכופף אותה למגוון כיוונים. במפתיע, ג'מה ממש מתענגת כחתלתול־תעלול על כל העניין, גם ממשיכות השיער.
אני חושש שגאיה תספוג ממני מפח נפש ושאצא נקניק. בזמנו היה לי רומן קצרצר עם עלמה שהתגלתה כמלכת סאדו לפרנסתה. כשחבטה בי, לא הבנתי מה העניין והתלוננתי שזה סתם כואב. אז כנראה אני לא בקטע. גאיה מבשרת לי שצפוי לי טיפול מקוצר של חצי שעה, ואם היו לנו עוד שעתיים, היא גם היתה תולה אותי. אבל לתומר הצלם נקבע צילום אחר כך ואני ניצל. תודה, תומר. היא מסבירה שאם כואב, אני יכול להגיד ירוק, כתום או אדום, כשאדום זה לעצור את הסשן. גאיה קושרת, מקמטת ומרימה אותי ופועלת בגחמתיות, מדי פעם מצליפה בי קמעה עם החבל. רק פעם אחת אני מוחה ואומר "כתום", כשרגל שלי מתעקמת. יש הרבה משחקי שליטה וחוסר שליטה. איכשהו, לא נעים להודות, היה לי די נחמד. לאו דווקא הפן האלים. בעיקר נהניתי מתחושת הערסול, להרגיש כתינוק בלי אפשרויות תנועה, כמעט נרדמתי בסוף.
ג'מה מעידה שהטיפול בשיבארי עזר לה. היא מתמודדת עם בעיה של ויסות חושי, שגורמת לה להיות רגישה מאוד למגע ולרעש, אבל "משהו בשיבארי משחרר אותי. גם כקונטרול פריק, להרפות זה נעים".
אל התחום הגיעה גאיה כצלמת. "הגעתי לצלם אירועי קשירה, ואז נקשרתי וקשרתי ועברתי מאסטר שיבארי בתאילנד והודו. יש תפיסה שגויה ששיבארי בהכרח קשור למיניות ו–BDSM, מבחינתי המטרה היא ליצור תיקון".
גאיה, שותפה קבועה כצלמת בהפגנות בבלפור, רואה בקשירה לא רק תיקון אישי אלא פוליטי: "הדור שלי נולד כעם כובש, זה מהדהד בתוכנו. נרצה או לא, אנחנו נמצאים בעמדת שליטה לא מוסרית. דרך שיבארי אפשר לתקן את זה. בארץ הממשלה מנצלת לרעה את עמדת הכוח ומכניסה אותנו למעגל של מנצל ומנוצל, אבל כוח יכול להיות דבר יפהפה, שמאפשר הרבה דברים. בישראל ראש הממשלה נמצא במצב של ניצול לרעה של הכוח וזה מהדהד הלאה. דרך השיבארי אני יוצרת חיווט מחדש. בתוך השחזור של הכוח, אני עושה תיקון".
גאיה מספרת שהוריה, אמנים בעצמם, מפרגנים. "אני לא מסתירה, והם מבינים את החקירות שלי, הם מבינים שאני ניגשת לזה בתור יוצרת", היא אומרת. "אני מתעניינת בפילוסופיה של כוח: לזוג שהגיע אליי לפני חתונה עשיתי סשן שיבארי בלי חבלים בכלל. הבנתי שמה שחשוב להם זה לבטוח זה בזה. הרבה בוכים במהלך הסדנאות, הגוף מפוצץ ברגש. אנשים צריכים שיכניעו אותם באהבה. אני מאחלת לאנשים להתמסר ככה למדינה".
https://www.google.com/amp/s/www.haaretz.co.il/amp/magazine/.premium-MAGAZINE-1.9012884