סשן שיבארי, אם נעשה כראוי, הוא חוויה עמוקה ורגשית, אשר מנתקת את הקושר והנקשר מהמציאות היומיומית.
לכן, יש צורך באפטר קר טוב וממושך על מנת לחזור למציאות בצורה הדרגתית ונעימה.
אני מוריד אותה לאט מהתלייה למזרן בצורה כזו שהיא כבר בתנוחה של שכיבה, דואג שיהיה מגע בינינו כל הזמן, כדי שתחוש אותי שם לידה.
אני משאיר עליה את הרתמות קשורות (אלא אם זה גורם לבעיה מסוימת שדורשת שחרור) כדי שתמשיך לחוש את החבלים עוטפים את גופה.
אחרי זמן מה, כשאנחנו שנינו מתאזנים כימית בגוף וחוזרים למציאות, אני מתחיל לשחרר את החבלים. זה עבורי עוד סשן קשירה קטן ומהופך, בו אני משחרר את החבלים ומחבק בו זמנית, לעתים מהדק חזק את החבל... מחזיק...
ואז משחרר, על מנת שהגוף שלה יזכור את החבל.
בסיום שחרור החבלים לרוב נמשיך לשכב לנוח על המזרן, ובשלב הזה נתחיל לדבר על הסשן, על התחושות וכך נוכל לעכל נפשית את החוויה שעברנו יחדיו.
הרבה פעמים האפטר קר ייקח משך זמן זהה לסשן עצמו, אם לא יותר.
מבחינתי חווית האפטר קר שוות ערך לסשן עצמו, וממשיכה את החיבור בין הקושר לנקשרת.
שבת שלום :)
