יצא שחוויתי את אחד הסשנים המעניינים והמאתגרים ביותר מאז שהתחלתי לקשור,
מתנת יום הולדת כלבבי!
זוג חמוד, כנראה דיברו לפני כן על שיבארי, והבחור מכיר אותי כבר תקופה, אז כשבאתי להגיד להם שלום, יצא לו
"אם להיקשר אצל מישהו, אז אצל דולור"
התחלתי להחליף 50 גוונים של הסמקה, ואז התחלתי לדבר איתה על הרצון שלה להיקשר, ובמיוחד על החששות. לבסוף שאלתי אותה מה יכריע,
הרצון לחוות,
או הפחדים והחששות?
אמרה שרוצה לחוות.
הלכתי להביא את תיק החבלים, והזמנתי אותם להצטרף אליי בעמדת השיבארי.
לא אכנס למה בדיוק קרה בזמן הסשן, אבל אומר שמזמן לא הייתי צריך להשתמש בקול השקט והמרגיע שלי כדי למנוע היפר ונטילציה, וזה היה סשן מאוד איטי, הדרגתי, כאב משולב עם רוך ועדינות,
בקיצור,
עבודה פסיכולוגית מעמיקה.
עשינו אפטר קר מפנק וארוך, ובסופו שאלתי אותה
"נו, אז לדעתך תרצי להיקשר שוב?"
ה"כן" שקיבלתי בתשובה לווה בחיוך מאוד משכנע.
תחושת הסיפוק שאני מקבל מסשן כזה, בו אני עוזר לאדם להתגבר על הפחדים שלו, שווה הכל.
להרגיש אותה נמסה אל תוך החיבוק שלי בסוף התלייה ובמעבר לאפטר קר, זה בהחלט בונוס חביב 😉
מאחל לעצמי שגם ביום ההולדת הבא אזכה לקשור.