רעשים של שקט

אז בסוף לא הכנתי חבלים אמש, 

אלא עשיתי משהו שהמון המון זמן לא עשיתי.

סשן אימפקט משולב עם קינבאקו.

התחלנו בקשירה מאתגרת, TK, קשירת הרגליים יחדיו קצת מעל הברכיים, חיבור הרגליים לחזה בצורה שמכופפת אותה ומצמידה ברכיים לחזה.

הרמתי את רתמת החזה בצורה שרק קצות אצבעות הרגליים שלה נוגעות ברצפה.

עוד חבל תמיכה מהמותניים, והלכתי לצפות ולהנות מהצד.

לא עבר יותר מדי זמן, והשרירים שלה החלו לרעוד מהמאמץ, והזיעה ניגרה וטיפטפה על המזרון.

התחלתי להצליף דווקא עם חבל. 

הצלפה עם חבל היא חדה ומדויקת, כאב מקפיץ ושורף, אבל זה המשך טוב לכאב של הקשירה מבחינתי, 

מבחינת המשמעות של החבלים עבורי.

המשכתי עם ידיים.

איך התגעגעתי לתחושת השריפה בכפות הידיים אחרי כל מכה... 😊

העלתי רמה עם קיין במבוק,

ואז החלשתי עם שוט זנבות רגיל.

הגיע הרגע לוו האנאלי, וחיברתי אותו לשיער שלה כשהראש מתוח לאחור.

המשכתי בהצלפות ובמכות, עד שראיתי שהחבורות על התחת שלה מספיק צבעוניות כבר.

*** עריכה בעקבות הערה שקיבלתי - בשלב הזה חיברתי לה מצבטי פטמות, ותליתי על השרשרת המחברת אותם קרבינות כתוספת משקל. תודה על התזכורת!***

הדלקתי נר,

וטיפטפתי שעווה לוהטת על החבורות והסימנים...

המשכנו כך עוד קצת, סיימתי את השעווה, המשכתי להצליף ולהכות, 

היא אמרה שהיא מתחילה להרגיש משהו ביד ימין, 

ועבורי זה היה סימן ברור שהגיע הזמן לשחרר.

ירדנו למזרון, נרגענו וניהלנו שיחה במשך כמעט שעה.

הייתה תזכורת נפלאה עבורי להיותי סאדיסט מניאק 😈

וכמה שאני אוהב להכאיב 😚

אין תמונות, כי מי בכלל רוצה לצאת בתודעה מהסשן הנפלא הזה כדי להתעסק בצילום.

ועכשיו, עוד יום מעניין מתחיל.

שיעור בצהריים, סשן בערב.