היא שאלה בתחילת השבוע.
שאלה כי יודעת כמה אני שונא הפתעות,
וכמה קשה לי עם דברים שאינם בשליטתי.
"אני סומך עליך בעיניים עצומות, לכי על זה"
לפעמים מגיע רגע בו אתה מנסה להושיט רגל אחת מעל התהום העמוקה של אי הידיעה, ומשחרר טיפה את הרסן. בעיקר את זה שמונח עליך.
"מעולה, אז שישי בבוקר" אמרה.
השבוע חלף בהרף עין, ולא ניסיתי אפילו לגשש מה עומד לקרות.
בחמישי היא התייצבה אצלי, והודיעה שצריך להתעורר מוקדם ולצאת בשבע בבוקר מהבית.
"תכין תיק עם בגד ים וחבלים"
ואני כזה "WTF”.
עשינו סשן נהדר
וזה לא הספיק לנו, אז המשכנו לסשן קטן נוסף
אחרי אפטר קר נהדר, הכנתי ארוחת ערב (ע"ע פוסט קודם), ואז הלכנו לישון.
או יותר נכון...
ניסיתי לישון.
מסתבר שחוסר שליטה בסיטואציה וגורם ההפתעה מדירים שינה מעיניי 🤦🏻♂️
אז אחרי שלא ישנתי כמעט בלילה, קמנו, התארגנו ויצאנו בשבע מהבית.
נסענו צפונה, ורק בפנייה למושב הבונים נפל לי האסימון.
שבוע לפני כן דיברנו על הצבא, ציינתי שצנחתי צניחה מבצעית, אבל לעולם לא ניסיתי צניחה חופשית.
ההבנה היכתה בי חזק, והלב החל לפעום בחוזקה.
נשמתי קצת ונרגעתי.
אחרי הדרכה קצרה וטופסולוגיה המראנו, היא ישבה לידי בטיסה והחזקנו ידיים,
ואז קפצנו
היה מדהים!! התפוצצתי מצחוק כל הדרך למטה...
בהחלט ההפתעה והמתנה הכי טובה שאי פעם קיבלתי 😊
בהחלט זכיתי.
