רעשים של שקט

יש לי תחושה שהשכנה שגרה בדירה הצמודה אליי,

נמצאת במצב דומה לשלי. 

אני שומע אותה עכשיו מעבר לקיר מדברת עם מישהו ובוכה את נשמתה.

צועקת ובוכה. 

ואני? מקשיב ובוכה עלינו.  

במקום כלשהו אני קצת מקנא בה.

לפחות לה יש על מי לצעוק בטלפון... ולמי לבכות. 

תחושת הניתוק הטוטאלית הזו הורגת אותי. 

באמת לא מבין למה זה מגיע לי,

למה זה מגיע לנו. 

כנראה שזה סוג של בניין כזה,

אליו מגיעות נשמות מיוסרות מאהבה.