רעשים של שקט

חלף שבוע וקצת מאז פגישתנו הסופית.

האם רגשותיי השתנו?

לא.

האם הוקל לי?

בדיוק ההיפך.

ביחד עם התהום שנפערת בינינו,

נפערת לה עוד תהום.

ביני ובין הרגשות שלי.

אני חי, אבל ללא סיבה אמיתית או רצון לעשות משהו עצמי, או עם אנשים אחרים.

עובד, חוזר מהעבודה ופחות או יותר נמק לי לאיטי אל העלטה.

אנשים כותבים פה על האהבה שהם כמהים לה, מחפשים אחריה, כמו נרקומנים.

אני רוצה לצעוק להם: "אל!!! חבל לכם על הזמן!! זה לא שווה את הכאב..."

אבל זה לא באמת יעזור.

גם אני שגיתי בהזיית האהבה.

אומרים לי "עם הזמן זה יעבור"

ואז מה?

שוב אפול לאותו הבור? 

אין טעם.

Day after day, love turns grey
Like the skin of a dying man
And night after night, we pretend it's all right
But I have grown older and
You have grown colder
And nothing is very much fun any more
And I can feel one of my turns coming on
I feel cold as a razor blade
Tight as a tourniquet
Dry as a funeral drum