רעשים של שקט

במקום בו אני נמצא בו כרגע בחיי, אני לא מאמין יותר.

עברתי הרבה דברים בחיי, חלקם טובים, חלקם פחות.

הייתי בהמון מערכות יחסים, כי אני אדם כזה של מערכות יחסים. 

אם אני מעוניין במישהי, אז אני מעוניין בה - לא רק בחלק ממנה.

תמיד האמנתי בדברים שמוכרים לנו - אהבה, זוגיות, משפחה, בית.

ניסיתי הכל, למדתי מהכשלונות, נשבר לי הלב מספר פעמים.

ואז, מצאתי את זו שחיפשתי כל הזמן.

מישהי שהיא לא העתק שלי.

מישהי שונה ממני, אבל עם אופי וחיבור בצורה כזו שאני יכול לקבל את השוני שלה ממני. 

מישהי שאני מוכן להתפשר ולשנות דברים אצלי, "לתקן", ללכת לטיפול כזה או אחר.

מישהי שהייתי מוכן לתת לה הכל, כי הייתי מסוגל לראות איתה את העתיד הרחוק,

את הבית,

את המשפחה.

היו קשיים בהבדלים, אבל האמנתי שמערכת יחסים אמיתית וטובה היא תהליך של שנים. 

אני מביט בהוריי, או בזוגות אחרים מאוד מבוגרים.

הם הרי ממש שונים אחד מהשנייה, אבל למדו לקבל זה את זו ולחיות ביחד באהבה למרות הקשיים.

האמנתי שהיא גם חולקת איתי בראיית העולם הזו. 

ובכן,

טעיתי.

אולי לא הייתי צריך להשקיע את כולי בתוך הדבר הזה.

כרגע,

בתהום בה אני חי, 

אני לא מאמין יותר בדברים האלה. 

אני לא חושב שארצה שוב להשקיע את כולי במישהי, ואסמוך עליה שתשקיע בי חזרה. 

אני מניח שעוד זמן מה אחזור יותר לעצמי, אולי אצא לבלות, אולי אחזור לקשור, לעשות סשנים.

אבל לא מעבר.

השריטה הזו בנפש עמוקה מדי מכדי לשכוח.

I thought that I heard you laughing
I thought that I heard you sing
I think I thought I saw you try

But that was just a dream
That was just a dream