רעשים של שקט

לפעמים זה נחמד לקבל קצת קנה מידה יחסי ליכולות שלי. 

למשל,

הערב הזמנתי את עצמי לארוחת שישי אצל אחי ומשפחתו בצפון הקרוב. 

גררתי את עצמי עם הרגל החבושה והדואבת אל הרכב הגלמוד שלי, שממש שמח שסוף כל סוף לוקחים אותו לנסיעה שהיא מעבר לחמש דקות לרמי לוי וחזרה. 

אחי החמוד הכין כמה דברים, ואני הבנתי שאני מבשל ממש טוב ביחס אליו.

למעשה, 

כנראה ביחס להרבה אנשים. 

אני מניח שזה טמון בסקרנות שלי וברצון שלי תמיד להצליח לקבל תוצאה הכי קרובה לשלמות. 

כמו בבישול, כך גם בקשירות שלי. 

לשבוע הקרוב אני מתכנן להכין ראמן, החל מאיטריות תוצרת בית, וכלה בציר (טרם החלטתי אם עוף או חזיר). 

זה אחרי שהשבוע הכנתי קובה סלק, המבורגרים, פלאפל ועוף מטוגן. 

ולקינוח, שיר סימבולי למצב הצבירה העתידי שלי כשהרגל תחלים