רעשים של שקט

ישנתי הלילה שלוש וחצי שעות. שיא חדש בחוסר שינה. 

הייתי גמור מעייפות, נכנסתי למיטה, 

וכלום.

השינה חמקה מבין אצבעותיי כמו חזיר משומן. 

ניסיתי לעשות דימיון מודרך, לחשוב על דברים נעימים,

כגון

הפלגות ברחבי הים התיכון, במיוחד באזור קסטלוריזו, 

טיולים ביערות עתיקים באוסטריה או בבריטיש קולומביה, 

אבל הניסיון לחשוב על דברים נעימים הוביל אותי שוב ושוב, 

כמו אדם שנכנס לדלת מסתובבת ולא מצליח ממנה, 

אליה. 

הדבר הטוב ביותר שהיה לי. 

הדבר הטוב ביותר שאיבדתי. 

וכך, 

מחשבה נעימה שחמקה לה בין מחשבות נעימות אך פחות, 

הפכה מנעימה לטרגדיה איומה. 

אז נשארתי ער. 

עד שהתשישות שברה אותי סופית בשעת לילה מאוחרת, או שעת בוקר מוקדמת. 

ואז התעוררתי מוקדם מדי, הכנתי פנקייק בעיקר כדי להעסיק את עצמי, ואז ארוחת צהריים.

נהיה פה ממש בלוג אוכל מתובל בדמעות. 

הנה תמונה שצולמה היום לפני 4 שנים... 

בחיים אחרים.