רעשים של שקט

הודעתי אתמול לפסיכולוגית שאני מפסיק את המפגשים לתקופה לא ידועה.

מאז שהיא הלכה אני לא מרגיש שהמפגשים איתה תורמים לי משהו, ותאמינו לי שהיא מנסה לתקוף את העצב שלי מכל הכיוונים.

הבעיה אצלי.

אני לא מסוגל להתגבר או לחשוב בכלל על להמשיך הלאה עם חיי.

אני רק רוצה דבר אחד.

אותה בחזרה.

זה נשמע עיקש וטיפשי, אולי לומר גם ילדותי.

אבל ברגע שאדם מרגיש שהוא מצא את המקום הנכון לו,

את האישה שתמיד חיפש,

את המקום שהרגיש לו בית אמיתי,

נראה לי הגיוני לרצות את זה בחזרה.

חשבתי גם על חלופה לטיפול.

שחייה.

יש ליד הבית שלי בריכת שחיה, אני מניח שכרגע בגלל המצב היא לא פעילה, אבל אני רוצה לשחות.

להיות שקוע במים

להעלות את רמת הטסטוסטרון והאנדורפינים בדם

מרגיש לי שזה יתרום לי יותר מטיפול שגם ככה נעשה כרגע בעיקר בשיחת וידאו בגלל המצב המחורבן.

בגלל המצב הזה גם לא ראיתי את הבן שלי המון זמן, מעדיף בשבילו שיישאר אצל אמא שלו בערבה,

בלי להילחץ מטילים אצלנו במרכז.

אמרתי לו שהוא ילד גדול, אני מאוד רוצה לראות אותו אבל נותן לו את האפשרות להחליט מה מרגיש לו בטוח מספיק.

בכל מקרה מחר אני אמור לסוע לראות את הצגת הסיום שלו לבגרות בתיאטרון באזור אילת,

ונראה שעכשיו גם מזג האויר נגדי.

מה לגבי בדס"מ ושיבארי - אתם שואלים?

אני לא חושב שאני במצב נפשי מספיק איתן כדי לספק למישהי סביבה בטוחה בסשן, ואני מתכוון לבטוחה נפשית, לא פיזית.

פיזית זה קל, אבל להיות שם נפשית בשביל הצד השני של הסשן זה כבר דורש חוסן אמיתי.

In the shadows, stripped of sin
In the shadows, deep within
In the shadows, I will make you my angеl