נהגתי לומר שאני לא סובל את המדבר, היום גיליתי שאני מחבב את המדבר רק בחורף כשמעונן וגשום. וקר (יחסית).
למזלי למרות גשמי הזלעפות הדרך שלי הייתה פתוחה לנסיעה, ולמעט נהגים הזויים פה ושם הדרך עברה בניחותא.
אגב נהגים, בתור מישהו שעושה את הדרך הזו יחסית הרבה, בחרתי לי דרכים שאולי מאריכות לי את זמן הנסיעה בכמה דקות, אבל מוסיפות לי שנים לחיים.
למשל,
במקום להמשיך על כביש 6 לכיוון באר שבע, אני יורד במחלף קרית גת ונוסע דרך חבל לכיש.
מי שלא מכיר, חבל לכיש הוא ממש טוסקנה ישראלית, הכל בסביב כרמים ירוקים והכי חשוב - אין נהגים כמעט.
כולם נוסעים דרך דימונה או מצפה רמון, אני נוסע דרך ערד.
כביש נוח ופנוי, נהיגה רגועה ונעימה.
ואז גולת הכותרת בכבישים השומנים, כביש 258 הקסום שמחבר בין הירידה מערד לים המלח והירידה מדימונה לצומת הערבה.
כביש שאין בו כלום חוץ מאתר הטמנה של זבל וכמה מפעלי פוספטים.
אולי הוא מעט מפותל, אבל אין משאיות שמפריעות או נהגים פרועים.
הצרפתיה הקשישה והאמיצה שלי פינקה אותי בנסיעות האחרונות, נראה לי שבקרוב אפנק אותה חזרה בהחלפת שמן.
עכשיו יש כמה שעות להעביר ביטבתה, אבל לפחות הגעתי ואני רגוע...