לפני שלושה חודשים. יום שני, 20 באפריל 2026 בשעה 11:41
והנה שוב,
כמו ביום שואה,
העצב פשוט ממשיך לזרום דרכי,
הרי אני כל הזמן עצוב.
מדי פעם אני רואה איזה פרק של "איש משפחה" ובמקום לצחוק אני מקנא בפיטר שיש לו את לויס ועצוב שאין לי יותר אותה.
באמת שאני מנסה לדחוק את העצב הצידה
אחרי שהטיפול עם הפסיכולוגית לא עזר
והיא ממש ניסתה
אבל הוא כל הזמן שם
איתי
לא מרפה ממני
אז היום אני נזכר בחברים שהלכו בהיתקלויות
נשארו צעירים לתמיד אצלנו בראש
אבל זה לא עושה אותי יותר עצוב
כי כבר הגעתי
עצוב