רעשים של שקט

לפני שנתיים ויום, 

היה יום שישי אחר הצהריים,

נסענו אל החתונה שלנו באוטובוס,

הייתי חתן מאושר ומאוהב,

אחרי שני כשלונות, הרגשתי שזו האהבה האמיתית, איתה אזדקן ואבלה את שארית חיי. 

כל היום ההוא לא יכולתי להפסיק לחייך, כבר כאבו לי הפנים. 

לדעתי מעולם לא חייכתי כך.

הרגשתי סוף סוף מהו בית אמיתי, מהי משפחה, 

עמדתי שם איתה בחופה מלא הודיה,

במיוחד לה על האדם הנפלא שהיא.

מסתבר ששוב טעיתי. 

אמנם עשיתי טעויות, אבל גם היא נאבקה עם האדם שאני. 

לא הצליחה להכיל את האופי שלי, למרות שניסתה - והיא ניסתה.

כל לילה אני מתפלל ומייחל שהיא תסכים לנסות שוב,

כי אני יודע שיכולים להיות לנו חיים נפלאים יחדיו.

אבל זה כבר בידיים שלה, 

לי בינתיים נותרו הזיכרונות

והחלומות.

יום נישואין שמח בייב 💔

Then love, love will tear us apart again
Love, love will tear us apart again