ביליתי עכשיו מספר שעות עם אבא שלי ברמב"ם.
יש לו פרקינסון כבר כמה שנים.
ההורים שלי גרים בקפריסין, ובתחילת המחלה הם הסתירו אותה ממני ומהאחים שלי.
הימים היו ימי קורונה, ולא ראינו אותם תקופה ארוכה, אז היה להם קל להסתיר.
רמת ההסתרה הייתה מאוד מתוחכמת, כדי שלא נראה את הרעידות בשיחות הוידאו איתו, הוא קנה מחזיק לטלפון עם גימבל, כדי שהטלפון ישאר יציב בזמן שהוא רועד.
בכל מקרה, ממש כעסנו עליהם כשגילינו.
אז השתילו לו אלקטרודות במוח עם קוצב, ומדי פעם צריך לכייל את הקוצב.
לראות את זה מהצד, ולחשוב שאני גם עלול לחלות, זה מלחיץ נורא.
שאלתי את הרופא לגבי התורשתיות של המחלה, הוא אמר שלא גילו עדיין קשר תורשתי לפרקינסון.
משמע - יכול להיות שיש, אך אין לזה הוכחות עדיין.
בכל מקרה, מפחיד לראות אדם שעדיין לא כל כך מבוגר יחסית, כשבני גילו עדיין מאוד פעילים, במצב כל כך ירוד וגרוע.
מחכה כבר לחזור הביתה וללכת קצת לחדר כושר, אני צריך קצת דופמין.
ואם כבר קראתם הכל עד לכאן, הנה תמונה מלפני ארבע שנים.
נ.ב. ה GPS טוען שאני בנמל התעופה של ירדן, אז להביא לכם משהו מהדיוטי פרי?