רעשים של שקט

המתבגר ואני נסענו יחדיו באוטובוס אל תחנת הרכבת, שם הוא נסע דרומה חזרה לבית קטן בערבה,

ואני צפונה, לקחת את הוריי לשדה התעופה. זהו, מיצו, חוזרים לקפריסין.

אז נזכרתי בשיר של דני רובס

וקריין שנשבר כשהודיע שלנון איננו

ומותו כמו חייו סימן חיי ומותנו

פולח כמו כאב בגשם אז חציתי את הרחוב אלייך,

ועמדנו חבוקים באור חיוור אני זוכר את מגע ידייך.

איך רכבות נוסעות רכבות באות עמוסות מטען בחושך
וצללים מנופפים אלי שלום מהיר.
רכבות לוקחות אותך אותי למקום רחוק מאיתנו,
ואנחנו משלמים את המחיר.

והנה עוד תמונה