השנה הייתה 2020
יצאתי ממערכת יחסים די ארוכה,
עם מישהי שלא גרה בישראל, אבל זה לא משנה כרגע, נחזור לנושא.
שכרתי דירה גדולה בשכונה הכי גרועה בנתניה,
אבל היא הייתה ממש גדולה והיה לי חדר אחד ספייר, והוא היה חדר פנימי כזה.
קיבלתי החלטה לקשור, וכמה שיותר.
המטרה הייתה להשתפר כמה שניתן הקשירה,
ולא להיכנס למערכת יחסים שוב, לפחות לא בזמן הקרוב.
תקעתי עוגנים בתקרה, תליתי טבעת ובמבוק, הדבקתי מראה מאיקאה על הקיר, קניתי מזרוני גומי לריצפה, ואז כשהכל היה כמעט מוכן (הוספתי אחרי זה כל מיני שיפורים)
התחלתי לפרסם שאני מחפש נקשרות.
"פנוי הערב, מי רוצה לבוא להיקשר אצלי בנתניה?"
כמות הפרצופים העקומים שקיבלתי לא תתואר.
מה פתאום אני מחפש מישהי שתבוא אליי הביתה להיקשר??
מה עם להזמין אותה קודם לדייט? להכיר כמו שצריך?
לא תודה, אני רק רוצה לקשור.
במקביל לזעם שקיבלתי במרשתת, קיבלתי גם הודעות.
"היי, אני לא יכולה הערב, אבל אולי נקבע מתישהו בזמן אחר?"
"היי, עדיין פנוי הערב?"
אז המשכתי.
ועכשיו, אני רואה מדי פעם במרשתת איך קושרים נוקטים בדרך בה אני הלכתי אז,
מעלים תמונה של הבמבוק והחבלים,
"פנוי הערב, מי רוצה לבוא להיקשר?"
ואין להם תגובות זועמות.
אני רוצה להאמין שאני סללתי את הדרך הזו.
נירמלתי משהו שאולי נראה קצת טאבו לפני שש שנים.
וכך הגעתי למצב בו אני קושר כמעט בכל ערב פנוי שהיה לי, עם כמה נקשרות קבועות שמאוד חיבבתי ועם כמה מזדמנות, שחלקן נקשרו אצלי בפעם הראשונה שלהן, ראו כי טוב, ומצאו להן קושר קבוע אחר.
פיתחתי לעצמי סשן מיוחד שנועד לנשים שנקשרות בפעם הראשונה שלהן, לתת להן טעימה אמיתית ממהו קינבאקו.
99 אחוז אהבו, 60 אחוז התמכרו.
הנה תמונה מהימים הראשונים של החדר שהפך להיות הסטודיו ה"נודע לשמצה" של ההוא שעף על עצמו וחושב שנשים יבואו אליו הביתה סתם ככה בלי דייטים לפני כן.
היא הייתה בין הראשונות, ובין אלו שהמשיכו לבוא.
אה והנה ארוחת החג שלי, פרה נמוכה שעליה ביצה
והרבה ירוקים, כי דיאטה ואני חייב לרדת במשקל.