רעשים של שקט

הלכתי אתמול לאיזה מאנץ' שאירגן חבר ותיק בנתניה.

הלכתי כי ידעתי שהיא גם תלך, למרות שהיא סימנה ואמרה שאולי.

אני מכיר אותה מספיק זמן, אז ידעתי.

הלב פירפר כשאמרנו שלום והתחבקנו,

ונהנתי לראות אותה בזווית העין בזמן ששוחחתי עם אנשים.

ניצלתי את ההזדמנות לדבר עם אנשים חדשים, עם חלקם שוחחתי בוירטואליה אך טרם פנים אל פנים,

היו שיחות מאוד מעניינות,

היו קצת ריכולים,

איכשהו יצא שבכל שיחה דיברתי קצת עליה ועל כמה אני אוהב אותה,

נשאלתי מספר פעמים מתי אחזור לקשור,

והייתי צריך להסביר את הדילמה והקושי -

מאוד רוצה לחזור לקשור, ממש משתוקק לכך

אבל

מאוד רוצה לחזור לקשור אותה, ממש משתוקק לה. 

מבחינתי היה ערב טוב,

כי מה יכול להיות רע

בלראות את אהובתך מחייכת ונהנית?