"אתה חושש במצב הנוכחי שפרטנריות עלולות לפתח היקשרות רגשית/צרכים שהם מעבר לחבלים?"
אישה יקרה שאלה אותי במסגרת שיחת חולין.
"אני משתדל כרגע להבהיר שאני לא פנוי רגשית לזה, אבל אי אפשר להיות בטוח במאה אחוז שזה לא יקרה, האמת שהסיכויים די גבוהים שכן יקרה"
עניתי לה.
בואו נפתח את הנושא המרתק הזה.
סשן שיבארי, אם נעשה כמו שצריך, הוא דבר מאוד אישי, אינטימי, מקרב, מחבק, חשוף ועוד שלל מילות תואר מרתקות.
צד אחד מבקש פגיעות,
הצד השני מראה פגיעות במופגן.
יש דבר יותר חשוף רגשית מזה?
עכשיו בואו נדבר קצת ביוכימיה.
בזמן הסשן, שני הצדדים מוצפים בחומרים כגון אדרנלין, אנדורפינים, והכי "חמור" - אוקסיטוצין.
יכול להיות שהשמטתי עוד אי אלו חומרים, אבל אני מתמקד כרגע באלו.
אדרנלין: מעלה את הדופק, ובכך לתורם להצפה מהירה יותר בגוף של שאר החומרים.
אנדורפינים: הפחתת תחושת כאב פיזי ומניעת העברת אותות כאב במערכת העצבים, יצירת תחושת אופוריה, רוגע והפחתת תסמיני דיכאון, מתח וחרדה. מה שתורם למעשה לספייס.
אוקסיטוצין: שובר השוויון. "הורמון האהבה". מגע פיזי ואינטימיות, מגע עור לעור, חיבוקים ממושכים (מעל 20 שניות), ליטופים וקיום יחסי מין ואורגזמה. זה בעצם החומר שגורם לנו להביט בעיניו של מישהו, ולטבוע בהן.
לפני כמה שנים, הייתה תקופה בה לא חיפשתי זוגיות, רק רציתי לקשור, וכמה שיותר. היו לי המון פרטנריות, חלקן קבועות, חלקן מזדמנות, ונחלתי הצלחה בלא להתאהב בהן, ואני רוצה להאמין שגם הן לא התאהבו בי. נוצרו חברויות טובות, אבל לא מעבר לכך.
ואז, ערב שישי אחד, הגיעה מישהי, קשרתי אותה, וזהו.
ידעתי שאני רוצה מעכשיו לקשור רק אותה.
המשכתי עוד קצת לקשור נשים אחרות, רק כדי להבין שאני לא באמת נהנה מזה יותר.
ואז נפרדנו, והנה - חזרתי שוב לקשור.
הפעם אני מזמן לי רק חוויות קשירה, כי אני לא פנוי רגשית למשהו מעבר לכך.
אני מצהיר זאת במופגן בפרופיל שלי ובכל מקום בו אני מפרסם פוסט היכרות לחיפוש נקשרות.
האם זה ימנע התאהבות, שלי או של הצד השני?
לא יודע. שאלה מורכבת מדי.
מניסיון העבר, כנראה שכן.מתישהו.
מקווה שעד אז אוכל להרשות לעצמי שוב להיפתח לרגש כזה.