ברור שכן, נראה לי שאתם מעדיפים כשאני חופר מאשר כשאני מפרסם תמונות מרהיבות של קשירה.
אתם מוזרים, לא אני.
טוב קדימה, נתחיל.
פורסם פוסט בקבוצת פייסבוק כלשהי שעסק בשאלה האם קשירת שיבארי (כנקשר.ת) יכולה להיות חוויה לצורך טיפולי או כעזרה עם תסמיני הפוסט טראומה?
זה הזכיר לי מקרה חמור שנחקק אצלי בזיכרון כבר לפני מספר רב של שנים.
בתקופה ההיא הלכתי למקום היחיד בתל אביב שלימד קשירה, ופגשתי שם בחורה נחמדה שגם למדה לקשור בזמנו.
יום אחד היא הגיעה לשם במצב נפשי ממש מעורער, וסיפרה לי שהיא פגשה מישהי לצורך קשירה, שאלה אותה כל מה שהיה צריך לשאול, גם לגבי מצבה הנפשי, ונמסר לה שהכל בסדר.
בדיעבד מסתבר שהנקשרת חוותה בעבר טראומה רצינית שקשורה לחוסר אונים,
במהלך הקשירה היא חוותה טריגר שהוביל להתקף פסיכוטי, וישר אושפזה במוסד פסיכיאטרי.
מה אני מנסה להגיד כאן, בעצם?
1. לא להסתיר מידע מהקושר שלכם! לא משנה כמה זה נראה לכם פעוט בחשיבותו, או שאתם חוששים שבעקבות המידע הזה הוא יסרב לקשור אתכם. תסמכו על שיקול הדעת של הקושר.
2. שיבארי, או בדס"מ בכלל - אינם כלי טיפולי!!! לעתים אנשים חווים דברים בסשן שעוזרים להם להתמודד עם קושי כלשהו, אבל זו עזרה נקודתית שחולפת ממש אחרי הסשן. אם אתם זקוקים לעזרה וטיפול נפשי, לכו לקבל זאת ממטפל מוסמך!
3. שיבארי מספיק מסוכן פיזית, אין צורך להכניס לזה סכנה נפשית.
תודה שקראתם, מקווה שזה יעזור למישהו.