לפני חמש שנים הייתה תקופת הצלמים שלי.
בחנתי את הפן האמנותי של הקשירה שלי, מאוד נהנתי מהחוויה, מהחברה של הצלמים/צלמות המוכשרים והנקשרות המהממות, אבל בדיעבד זה היה מאוד נחמד אבל הנאה שאינה שלמה.
קצת אבד לי שם האלמנט של האינטימיות והרגש, למרות שבאמת השתדלתי ליצוק אותו גם לסשנים הללו.
נתחיל עם שיר בשביל האווירה, ביצוע אפל לשיר של להקת אבבא.
עכשיו שביססנו את האווירה, הקונספט של הסשן הזה היה בובה על חוטים.
שילוב מנצח של נקשרת מהממת, ספה עתיקה ורקע צהוב.
לא מדובר בטכניקת קשירה מרחיקת לכת, רתמות מאוד בסיסיות הפשוטות
הרעיון הוא להיות יצירתי, לא מתוחכם.
אני מתכוון אליכם, קושרים מתחילים.
תנסו פחות להתמקד בטכניקה בסשנים שלכם, אלא יותר ברגש וחדוות היצירה. תהנו מהסשן, אל תתבאסו שהרתמה לא יצאה לכם כמו שרציתי.
אני לא אומר שאין צורך ללמוד, וודאי שצריך, תמיד טוב לתרגל ולהעשיר את הידע, אבל אני מדגיש שזה לא העיקר.
זהו לבנתיים, כנראה שיהיה עוד פוסט בנושא הזה בהמשך, כי אני חופר כרגע בתמונות מהתקופה המופלאה ההיא.