רעשים של שקט

לפעמים,

או אולי תמיד, קשה לי לומר,

הדרך לגילוי עצמי אמיתי חייבת לעבור דרך פירוק מוחלט.

היא תמיד אמרה לי שהבאה בתור תקצור את פירות עבודתה,

והיא לעולם לא תדע כמה צדקה.

שנים רבות התחבאתי מעצמי, בעיקר בגלל חשש מתגובת הסביבה.

הרי כה רציתי את הדברים שיש לאחרים.

משפחה, ילדים, בית. דברים שהקרבתי עבורם את עצמי.

היא, זאת שאת פירותיה מישהי אחרת תקצור, הגיעה מאוחר יותר.

אהבתנו בערה כמו שמש בעת סערה סולרית.

כשזה נגמר, התפרקתי למיליוני רסיסים.

כאשר סיימתי להתפרק, והתחלתי לאסוף את החתיכות,

שמתי לב שאפשר לחבר אותן בצורות שונות. יכולתי להביט בהן אחת-אחת, ולדעת. להכיר.

זה היה רגע הגילוי.

הרגע בו לראשונה בחיי, באמת ראיתי את עצמי מבלי לפחד.