חזרתי אליה. "פה גדול" אמרתי, והיא ביצעה. שלפתי את הממחטה מכיס החולצה, ותקעתי לה אותה בפה.
ניגשתי אל הקיר, תלשתי ממנו שני כבלי טלפון, ניתקתי אותם מהמכשירים, וחזרתי לעמוד מולה.
"קומי". היא קמה. שלחתי את כף ידי אל ישבנה המוצק ומעכתי אותו. היא התפתלה קלות, ואז טיילתי לאורך גבה, וכאשר הגעתי לעורף חפנתי את שיערה ומשכתי אותה בחוזקה את שולחן הכתיבה. כופפתי אותה והצמדתי את פלג גופה העליון את השולחן.
"ידיים קדימה", ציוויתי, והיא ביצעה כמו כלבה טובה. קשרתי את ידיה אל רגלי השולחן המאסיביות עם כבלי הטלפון.
הרמתי את החצאית השחורה שלה אל מעל לטוסיק הלבנבן שלה, ולהפתעתי גיליתי שהיא בכלל ללא תחתונים... "תחמנית קטנה" לחשתי לאוזנה "את תקבלי את שלך".
הנפתי את היד והורדתי בתנופה חזקה, המפגש עם ישבנה הידהד במשרד, וצווחה קטנה נמלטה מפיה החסום.
הרמתי את ידי רק כדי לראות את התנועה הכה חביבה עלי, את ישבנה מתכווץ בציפיה למכה, והורדתי אותה חזרה.
צדתי בזוית עיני מספריים מונחות בצד השולחן, לקחתי אותן, והתחלתי לגזור את בגדיה היקרים.
החצאית... משם עליתי לחולצת הכפתורים, החזייה...עד שכל פיסות הבגד נשרו ממנה והותירו אותה חשופה לחלוטין לפניי. שלחתי זוג ידיים ושרטתי את גבה מהשכמות ועד לישבן בעוד היא מתפתלת ונאנחת.
"עכשיו, זונה קטנה, הגענו לעונש. את יודעת מה העונש שלך?" שאלתי אותה, והיא הנהנה.
"יפה מאוד" אמרתי וליטפתי את שיערה המשיי.
הלכתי ונעמדתי מצידו השני של השולחן, כדי שאוכל לראות את עיניה.
לאט לאט פתחתי את אבזם חגורת העור השחורה שלי, ושיחררתי אותה ממכנסיי, בעוד עיניה בוערות מציפיה.
ליפפתי את קצוות החגורה בשתי ידי, הקפתי את צווארה, וחנקתי אותה אט אט תוך כשעיני קבורות בתוך עיניה.
היא החלה לגנוח בעונג, עצמה את עיניה וכל גופה החל לנוע מצד לצד כמו נחש פתלתל. הגניחות הלכו והתגברו, וכשראיתי שהיא מתקרבת לגמירה חדלתי.
היא החלה לייבב בתגובה ולמחות בייאוש. "עונש," הזכרתי לה "לא פרס תקבלי".
קיפלתי את החגורה לשניים וחזרתי את מאחורי השולחן. הנחתי את ידי על גבה, הרמתי את החגורה בידי השנייה אל הכתף, והתחלתי במלאכת הקודש שלי.
ישבנה החל להאדים, מדי פעם עצרתי קצת, ליטפתי, סטרתי, מעכתי ובעיקר התמכרתי - תחת כזה לא מוצאים בכל יום...
כך המשכנו, אני עם חגורתי וידיי המחוספסות, והיא עם גניחותיה ההולכות ומתעצמות, כאילו היינו סימפוניה לשני כלים.
עילוי הרוח לא איחר להגיע, כמו חבר ותיק, כה מוכר וכה רצוי. זיקפתי החלה ללחוץ חזק אל מכנסיי.
שחררתי את החגורה, ושלחתי את אצבעותיי לחקור את ירכיה, היא היתה כל כך רטובה שנוזלי הכוס שלה טיפטפו על פנים ירכיה. אצבעותיי הגיעו אל הפתח החמים, ליטפו אותו קלות, וחדרו אליה- אצבע אחר אצבע.
הנעתי את אצבעותיה בתוכה, והו, כמה שהיא התפתלה... בעזרת אגודל ידי השניה הפעלתי לחץ על פי הטבעת היפה וההדוק שלה, עד שגם הוא נכנע...
ההתכווצויות לא איחרו לבוא, וכל שריריה פעמו כמו מכונה, ושוב- כאשר הרגשתי שהיא מתקרבת לשיא, חדלתי.
הפעם הדמעות הציפו את עיניה, והיא מיררה בבכי. ליטפתי את פניה ומחיתי את דמעותיה. "עונש יקירתי, זיכרי...". שלפתי את המטפחת מפיה ונתתי לה ללקק ולמצוץ את מיציה מאצבעותיי. היא מצצה וליקקה בתאווה, בצימאון של נווד במדבר.
נעמדתי מולה, הפשלתי את מכנסי, תפסתי בשיערה שמעל המצח, הרמתי את ראשה ודחפתי את כל כף ידי את תוך פיה הרטוב. היא השמיעה את קולות המחנק שהם מוזיקה לאוזניי... ואז שלפתי את כף היד ובתנועה חזקה דחפתי את איברי הזקור את פיה. היא נתנה את כולה, ליקקה את אשכיי, בלעה את כולי לתוכה.
ועיניה, הו עיניה הירוקות, מביטות בי בעיני כלבלב המבקש לרצות את אדונו...
"את זונה טובה? את זונה טובה?" היא הנהנה בתשובה. "תעני לי!"
"כן אדוני..."
"כן אדוני מה??"
"כן אדוני, אני זונה טובה"
ליטפתי את שיערה ברכות.
חזרתי אל מאחוריה, הרמתי את שתי ידיי והנחתתי אותן בצליל חבטה על ישבנה הזקור, הפעם היא ביקשה את החבטות בגופה, מזקירה את ישבנה כמו חתלתולה המצפה לליטוף.
עוד פעם, פעמיים, שלוש...
לא הצלחתי לעמוד בכך יותר... גם אני בן אדם למען השם!! הרגשתי שאני עומד להתפוצץ.
הכוונתי את איברי הפועם את תוכה, וכך שנינו נעים במחול חושני של זיון אלוהי.
"תחנוק אותי אדוני..." התחננה "תחנוק אותי בבקשה..."
שלחתי את שתי ידיי, הקפתי את צווארה והידקתי לאט לאט.
הרגשתי אותה מתכווצת כולה על איברי, כמו מאיימת למחוץ אותו, ואז זרם חמים של נוזל פרץ מתוכה ושטף את ירכי, והיא כולה נרעדה ונרפתה, מייבבת וצוחקת בעת ובעונה אחת.
הוצאתי את זכרותי ממנה, וחזרתי אל פיה המושלם. היא קיבלה אותו בשימחה, והידקה את שפתיה המלאות סביבו. הקצב התגבר, הדם פעם ברקותיי וליבי איים לפרוץ החוצה, ואז גמרתי בפרץ חזק אל תוך פיה, בעוד היא יונקת ומוצצת כל טיפה...
המשך יבוא
