הוצאתי את זכרותי ממנה, וחזרתי אל פיה המושלם. היא קיבלה אותו בשימחה, והידקה את שפתיה המלאות סביבו. הקצב התגבר, הדם פעם ברקותיי וליבי איים לפרוץ החוצה, ואז גמרתי בפרץ חזק אל תוך פיה, בעוד היא יונקת ומוצצת כל טיפה...
אחזתי בראשה, שיערה הסתבך לו בין אצבעותיי, הרמתי את פניה אליי והבטתי בעיניה. המבט הזה. כולו שלווה והשלמה. צלילות מדהימה משולבת עם עירפול חושים ממסטל.
הנחתי את ראשה בעדינות על השולחן ופניתי לשחרור כבלי הטלפון המרתקים אותה לשולחן. להפתעתי גיליתי שלא נותרו כמעט סימני לחיצה על מרפקיה, והבנתי שהיא כלל לא נאבקה בכבליה. עיסיתי בעדינות את מרפקיה כדי להחזיר את זרימת הדם לתיקנה, ליטפתי את גבה, ובתנועה אחת הרמתי אותה בזרועתיי והנחתי אותה לצידי על הספה בצד החדר. חיבקתי אותה קרוב קרוב אליי, ויכולתי לחוש את הרעידות הקלות, את הלמות ליבה, את הצמרמורות החולפות. ראשה נשען על כתפי, ופתאום זה היכה בי באחת.
היא.
לה חיכיתי.
יכולתי לחוש במשהו מתפתל בתוכי כמו מבקש לצאת, לוחץ לי את הבטן אל עמוד שידרה. לא... זה לא ייתכן... הרי כבר הייתי בטוח ששוב זה לא יקרה. נשבעתי ששוב זה לא יקרה. התחננתי ששוב זה לא יקרה.
ליטפתי את שיערה העדין וריחרחתי את ניחוחו המבושם, ואז שוב. פיתול בבטן. לעזאזל!!
כך המשכנו לשבת למשך זמן מה, אני במחשבותיי, היא בשלה, עד שחשתי שנרגעה והתאוששה.
ידה החלה מלטפת את ירכי בתנועות עיסוי מעגליות.
"ג'נט..." לחשתי אל אוזנה.
"כן אדוני" היא לחשה חזרה בהיסוס.
"בואי, נלך הביתה".
"בשמחה, אדוני".
הלכתי את הארון ושלפתי מתוכו סט בגדים חלופי שהנחתי ששמרה בו (אני חוקר לא בזכות עיני היפות), הלבשתי אותה לאט ובעדינות, ויצאנו מהמשרד.
נכנסנו את דירתי הצנועה אשר בפאתי העיר, באזור שקט ועתיר משפחות, הושבתי אותה על הספה בסלון ופניתי את המטבח להביא לנו שתיה. פתחתי בקבוק מרלו איכותי ששמרתי לאירוע מיוחד, כי הנחש המתפתל בבטן רמז לי שזהו אכן אירוע מיוחד.
חזרתי אל הסלון עם בקבוק ביד אחת ושתי כוסות באחרת, רק כדי לגלות את ג'נט עירומה כביום היוולדה, כורעת על ברכיה על השטיח במרכז הסלון, ראשה מורכן ובידיה היא מחזיקה שני חבלי קשירה מגולגלים ואת קיין הבמבוק המיוחד שלי, כמציעה לי מנחה. המראה הימם אותי קלות.
מה קורה כאן? מדוע היא מציעה לי את עצמה? למה היא מצפה בתמורה?
נטלתי את קנה הבמבוק והנחתי אותו על שולחן הקפה. חזרתי ולקחתי את חבלי הקשירה, העברתי אותם מיד ליד בעודי סוקר את גופה ומגבש רעיון לקשירה שתאתגר אותי ותרתק אותה בצורה שאוכל להשתמש בה. איאוריקה! עלה בראשי הרעיון המושלם!
כרעתי מולה, עיני מביטות אל תוך עיניה הירוקות, הנוצצות... אישוניה התרחבו למראה עיני, אך היא לא הנידה עפעף. הפיתול בבטן הלך וגבר, אז הצמדתי את שפתיי אל שפתייה ושקענו אל תוך נשיקה ארוכה וחמה. אין לי מושג כמה זמן עבר, אך הנחש המתפתל נרגע מעט, ומבטה אמר לי "נתחיל?"
ניגשתי למחשב המדיה וניגנתי את Requiem, K.626 של מוצרט. 51 וחצי דקות, כך אדע כמה זמן עבר. השכבתי אותה עם הגב אל השטיח, כופפתי את ברכיה והתחלתי במלאכת הקשירה. הקפה ועוד הקפה של החבל, קשירת קשר והידוקו, מעבר לצד שני, ושוב קשר, ושוב ההידוק. כעבור כמחצית השעה היצירה היפה שלי היתה מוכנה. הנחתי אותה על מרפקים וברכיים, הצמדתי מצבטים מחוברים בשרשרת אל פטמותיה הזקורות, ובמרכז השרשרת תליתי משקולת. כיסיתי את עיניה בבד שחור וארוך. דווקא הבמבוק... מי למען השם בוחר מרצונו בבמבוק??
ליטפתי את ישבנה, רק כדי לראות שיש עדיין סימנים מהחגורה, וחייכתי לעצמי בסיפוק. הפסקתי את הליטוף, וכבר ישבנה מתכווץ בציפייה למכה שלא איחרה להגיע. סיימתי את המכה עם כף ידי הפתוחה כך שתשאיר סימן אדום בצורתה. תענוג צרוף. כך המשכתי במשך זמן מה עם כפות ידיי, ואז הפסקתי וחזרתי ללטף את ישבנה, כשהיא בתגובה נענעה אותו כחתלתולה מיוחמת.
קמתי ואחזתי בבמבוק בידי, העברתי את קצהו הדק על גופה- בתחילה ידיה, כתפיה, גבה, הבמבוק דילג על החבלים והקשרים כמשחק עם עורה תופסת. הנפתי את הבמבוק והמהלומה הראשונה נחתה בשריקה מוזיקלית על ישבנה הלבנבן. פס אדמדם מיהר והופיע היכן שנחתה המכה. הנפתי שוב, נהנה מצלילה של השריקה, מתזמן אותה עם הרקוויאם של מוצרט, עוד פס אדמדמם, ועוד אחד... ועוד... גניחותיה הלכו והתעצמו, יבבות עונג עלו מגרונה.
אני חייב שוב. שוב לחוש את גופה מבפנים. את הדופק המפעם בתוך הכוס הנוטף זימה שלה, את גרונה ולשונה... הזין שלי הלך ותפח במהירות, מתקשה כאבן, הדופק שוב הלם ברקותיי. פשטתי את מכנסיי והחולצה והשלכתי אותם הרחק ממני. ליטפתי את ג'נט לאורך גבה, אחזתי בה והפכתי אותה על גבה. לפתתי את צווארה הענוג בכף ידי, והידקתי את האחיזה. שמתי לפתע לב שכבר זמן מה איני שומע עוד את מוצרט אלא דממה. הייתכן?
הרגשתי את גופה מתחיל לפרפר קלות ושיחררתי את אחיזתי בה. ליטפתי את לחייה והחדרתי אצבע אחת אל פיה, ועוד אצבע, ועוד אחת. היא ינקה אותן בשקיקה. ניגשתי מעליה, הוצאתי את האצבעות והשארתי את פיה פעור לרווחה, כמצפה לבאות. ליטפתי עם כיפת הזין את שפתיה והיא ליקקה אותה בלשונה, וכך התחלתי לזיין את הפה נוטף התאווה של ג'נט, "הו ג'נט", חשבתי לעצמי, "הו ג'נט!".
המשך בקרוב....