קבענו שאאסוף אותה מהבית ונצא ביחד לשבת איפשהו.
סידרתי את כל הדברים בתא המטען של הרכב, כך שאוכל לפעול במהירות. על הטופס היא כבר חתמה שבועיים לפני כן ושלחה לי אותו סרוק למייל. הסימן המוסכם להפסקה היה לעשות "לא" עם הראש.
בשעה 22:00 התקשרתי אליה והודעתי לה שאני למטה.
היא ירדה, נשקתי לה על הלחי, חיבוק קל והושבתי אותה ברכב.
אמרתי לה שבא לי לשבת בבר נחמד במרינה בהרצליה, והיא אמרה "בשימחה".
נסענו על כביש החוף דרומה, ואז עצרתי במפרץ תחבורה ציבורית בדרך.
"אני חייב שניה להשתין" אמרתי. ירדתי לתעלה בצד הדרך ורוקנתי את השלפוחית. עוזר לריכוז. גם ככה הדופק עלה לי בטירוף.
חזרתי לרכב וביקשתי ממנה לבוא לעזור לי לרגע. עד שיצאה כבר פתחתי את תא המטען והכנתי את האזיקונים ביד ימין, והחזקתי את היד חצי מאחורי הגב.
היא נעמדה ליד ולרגע היה בעיניה מבט שואל. חסמתי לה את הפה עם יד שמאל תוך שאני אוחז בה מאחורה ומוריד אותה אל האספלט.
היא עדיין לא ממש הבינה מה קורה וניצלתי את הבלבול כדי לאזוק את ידיה מאחורי הגב, וגם את רגליה אחת לשניה.
בשלב זה היא החלה להתפתל, אך זה היה כבר מאוחר מדי. דחפתי לה את פיסת הבד לפה וקשרתי היטב מאחורי ראשה. סובבתי אותה עלי והבטתי לתוך עיניה. היא הבינה כבר מה קורה. מבטה היה זרוע בלבול, לחץ והתרגשות מעורבים היטב זה בזה.
הנפתי אותה על השכם, והטלתי אותה למושב האחורי, שוכבת על הבטן. לקחתי פיסת חבל קצרה יחסית, וקשרתי את אזיקוני הידיים לאלו של הרגליים, בתנוחת Hogtie, וכיסיתי אותה בשמיכה.
נסעתי אל החורשה שבחרתי בקפדנות לאחר סיור בכמה וכמה מקומות פוטנציאליים, עכשיו רק נותר למצוא שוב את המקום.
וכמובן שמצאתי. שני עצים לא עבים במיוחד, במרחק שניים וחצי מטר זה מזה. הוצאתי את החבלים מתא המטען וקשרתי שניים בגובה שני מטר, ושניים נוספים לרגליים קצת מעל הקרקע. לכל קשירה לעץ חיברתי קרבינה. חזרתי לרכב, הורדתי מעליה את השמיכה, שיחררתי את ה-Hogtie והנחתי אותה עם רגליה על הקרקע וחזה על המושב האחורי. הרמתי את שמלתה הדקיקה והפלקתי לה פעמיים על כל פלח ישבן. אחת הסיבות שבגללן בחרתי בה היה הישבן הנהדר הזה. הרמתי אותה שוב על השכם, והנחתי אותה על הקרקע החולית בין שני העצים.
חיברתי לידיה ורגליה אזיקי עור עם טבעות ברזל, ולטבעות הברזל חבלים שרצו אל הקרבינות וחזרה אל טבעות הברזל. איבטחתי את החבלים כדי שלא תוכל להמלט, וחתכתי את האזיקונים עם קאטר. היא ניסתה להאבק, אז מתחתי את חבלי הידיים כדי להביא אותה למצב עמידה, ולאחר מכן את חבלי הרגליים על מנת שתהיה מפוסקת היטב.
ניגשתי אליה מאחור, הכנסתי את ידיי מתחת לשמלתה הדקיקה, ממשש את גופה המהמם, עולה אל שדייה הקשים, וצבטתי בחוזקה את פטמותיה. היא גנחה בכבדות דרך מחסום הבד שעל פיה. שלפתי את הסכין, וקילפתי ממנה את השמלה. עורה הלבנבן בהק באור הירח המלא, שהאיר על כל קעקועיה היפים.
ועכשיו... מתחילים...
