לפני כחודש, אולי מעט יותר, היכתה בי תחושה מועקה חלולה, כזאת שהופכת לך את המעיים.
דיברתי עם אהוביי היקרים וחלקתי את מצוקתי.
"מה יהיה? זה קשה מנשוא למצוא את המתאימה לי פה בבדס"מ הזה..."
"מחפש, מוצא, נפגש, מתאכזב... אין לי כוחות לזה יותר"
קיבלתי את מלוא התמיכה הראויה, ולכן אתם אהוביי.
ואז, לא ברור לי עדיין למה, החלטתי לחדש קשר עם חמודה צפונית שהכרתי כאן באתר.
כיוון ששנינו מבלים באותו מועדון בחיפה (כשיוצא לי להצפין) סיכמנו שנאמר שלום זה לזו.
היא היתה עם אנשים, וגם אני, אז רק הצגתי את עצמי ואמרתי שלום מנומס ושיחה קלה בעודי ממתין לבירה שהזמנתי.
לאחר מכן פניתי לדרכי ולעיסוקיי (היו לי שם עיסוקים מעניינים, יש על כך פוסטים פה ושם).
לא כל כך זוכר איך חזרנו לדבר, אבל עברנו לטלפון, והזמנתי אותה אליי לשישבת. גם ככה היו לי מלא אורחים בדירתי הצנועה.
היא הגיעה, והכימיה היתה מטורפת.
לא עזבנו אחד את השניה עד יום ראשון.
תחושה ממכרת.
היה לשנינו ברור מה הולך לקרות ואיך ממשיכים.
והבדס"מ... אוחחחח הבדס"מ... סוף סוף הבנתי מה זו התאמה אמיתית.
בקיצור, מטורף עליך.
