רעשים של שקט

בנעוריי, שהיו כמובן די מזמן, קמה להקה בשם כרמלה גרוס ואגנר, בהובלתו של ערן צור המוזר (די בטוח שהוא מתחבא פה מאחורי איזה כינוי).

באורח פלא ישר התחברתי לטקסטים הסוטים, ומאז שומע את כל האלבום (פרח שחור) מתחילתו ועד סופו, פעם בשבוע לפחות.

והנה שיר נפלא על ה"מחלה".