פעם בכמה זמן, קורה לי שאני מקבל תחושה כאילו אני נמצא בכלל בחלום צלול.
ואז, מתחילות המחשבות.
איך זה ייתכן?
באמת, איך זה קורה מצב כזה, כאשר כל פעם שטוב לי ואני נהנה מהחיים, תמיד יגיע משהו שיחרב את זה ויחזיר אותי לדשדש בביצת הדיכדוך של חוסר הסיפוק מהחיים.
ממש כאילו אני מעין חולדת מעבדה, אשר בודקים באופן מתמיד את סף האושר והסבל שלה.
מורידים סבל ובדידות, בוחנים אותי נהנה ושמח, ואז באיווחה חדה גוזלים את האושר ומחזירים את הלבד והתיסכול.
האם זהו מי שמכנים אלוהים?
קארמה?
אולי אני בכלל בתרדמת יזומה ותגובותיי נחקרות ע"י ישויות זרות?
אתם ודאי תוהים מדוע כל זה מעסיק אותי דווקא עכשיו, ובכן- יש סיבה טובה.
כבר זה זמן די ארוך טוב לי בחיים באופן יחסי, חוץ מכמה תקלות פה ושם, אך שום דבר לא ממש רציני. לכן אני מתחיל לחשוש מהנסיגה הבאה. מודאג בעיקר מרמת החומרה שתגיע.
אז פיתחתי שיטה. אני מאושר, אך עד גבול מסוים. בעיקר כי בפעם האחרונה שהרשתי לעצמי לשקוע באושר ובאהבה אמיתית וטהורה, נפלתי כה חזק, וקשה לי להאמין שאשרוד דבר כזה בשנית.
אז מינונים קטנים של אושר.
טיפטוף של סיפוק.
זרזיף הנאה.
מה אתם אומרים?
להגביר?
