בעקבות שיחה שהייתה לי אתמול עם מישהי שהכירה אותי בצעירותי, היינו יוצאים לאותו מועדון חיפאי מיתולוגי והיו לנו אותם חברים, נפל לי איזה סוג של אסימון, ואשמח לשמוע את דעתכם בעניין.
בימים ההם הייתי מגיע למועדון בגפי, קונה בירה, הולך לרמקול ימין ורוקד לידו לבד עד סוף הערב, ואז הביתה. מרבית האינטרקציה שלי הייתה עם התקליטן, כאשר ביקשתי ממנו שירים.
פה ושם אנשים היו ניגשים ואומרים לי שלום, ואני בעיקר הייתי מתבאס שמפריעים לי לרקוד.
מסתבר, בעקבות שיחות עם אנשים מאותה תקופה, שנחשבתי אדם אהוד וחברותי, ואחד הבליינים המובילים במועדון (!!!).
נכון, בשלב די מאוחר הכרתי כמה אנשים, בעיקר בזכות פורומים באינטרנט ורשתות חברתיות, אבל זה היה בשלב ממש מאוחר.
האם ייתכן שהקרנתי משהו כלפי חוץ שגרם לאנשים לרצות בחברתי?
האם השרתי בהם תחושה שאני משהו שממש לא הייתי באותה תקופה?
האם זה מתקשר למי שאני בבדס"מ?
היה לי ממש מוזר לשמוע זאת שוב, ואשמח לשמוע את מחשבותיכם ולהתעלם מהן לחלוטין.
וכמובן, תמונה של קשיש במצב טוב לצומייייי
מתגעגע למיצי שלי. בואי כבררררר
