רעשים של שקט

תוך שיחה על אמנות עם איזו חמודה,

שקעתי שוב אל תוך עולמו המופלא של רוברטו פרי.

מרגש אותי הדיוק האנטומי, שמגיע יחד עם שבירתו.

לדוגמה, כלוריס היא נימפה, גופה האנושי מצויר לפרטי פרטים, אך היא מושרשת וקיסוס גדל ספק עליה ספק ממנה.

כשראיתי את הציור מטה, המחשבה הראשונה שזינקה למוחי הייתה "After care".  אנחנו על המזרון, אחרי שסיימתי לפרום את החבלים.

הדבר הראשון שעלה לי בראש כשראיתי את הציור מטה, היה הרעיון מאחורי יחסי שליטה.

הוא אוחז בה, ושורשים מזינים מחברים ביניהם, מעבירים אנרגיה מצד לצד. 

כאן למשל, המילה "אורגזמה" הופיעה לי בראש. "המוות הקטן". הם ליד קבר, והבעת הפנים שלה אומרת הכל.

ממליץ שוב לנבור באתר שלו

robertoferri.net/index.html