רעשים של שקט

She stood in the doorway the ghost of a smile
Haunting her face like a cheap hotel sign
Her cold eyes imploring the men in their macs
For the gold in their bags or the knives in their backs
Stepping up boldly one put out his hand
He said, "I was just a child then. Now I'm only a man."

Do you remember me? How we used to be?
Do you think we should be closer?

מהרהר על העבר האפשרי

מה היה יכול להיות

האני האחר שהיה יכול להיווצר משרשרת מאורעות שונה

ואז נזכר

strung out behind us the banners and flags
Of our possible pasts lie in tatters and rags

העבר

מקומו בעבר.

נחיה את ההווה

נחלום על העתיד.