לפני 4 שנים. 1 באוגוסט 2020 בשעה 20:49
זאת הליכה זהירה, עדינה, לוליינית. להישאר הפעם שקט בתוך הצעקות, כמו להביט לכיוון אחר, אולי גם שם יש שביל שמחזיר הביתה.
אולי אין הביתה. אין יעד. הכל הוא רק המסע.
זה לא שכר ועונש, אבל הכל יחסי. לפעמים את בעמדה הנפגעת ולפעמים הפוגעת, גם בלי שתרצי.
